תא"ק 57104-01-12 המוסד לביטוח לאומי נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"

התובע, המוסד לביטוח לאומי, שילם למר שמואל לוי (להלן: "הנפגע") תגמולים שונים בגין תאונת דרכים שאירעה לו ביום 17/1/2007 (להלן: "התאונה"). ביום 19/12/2011 דרש התובע מהנתבעת את החזר הגמלאות והקצבאות שהנפגע קיבל ושהוא עתיד לקבל, בהתאם להסכם רב השנים שנחתם בין הצדדים ביום 2.1.1979 (להלן: "ההסכם"). ההסכם בוטל זה מכבר, אך לצורך תביעה זו, הצדדים לא חלקו, כי הוא חל על המקרה נושא דיוננו.

אין מחלוקת, כי התאונה ארעה שעה שהנפגע עצר את המשאית בה נהג בצד הדרך בשל תקלה וחצה את הכביש לכיוון תחנת דלק המצויה בסמוך. בעת חציית הכביש, פגע בנפגע אופנוע המבוטח על ידי הנתבעת. הצדדים חלוקים בשאלה, האם הנתבעת, כמבטחת נהג האופנוע, אחראית לשפות את התובע על נזקי הנפגע, או שמא מבטחת משאית הנפגע היא זו שאחראית לשפות את התובע, בהיות הארוע בבחינת "תיקון דרך" של המשאית כהגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). ככל שתקבע אחריות הנתבעת, חלוקים הצדדים בנוגע לשאלה האם ריבית הפיגורים כפי שהיא קבועה בסעיף 6 להסכם חלה בנסיבות בהן הייתה מחלוקת כנה וכן בגובה שכ"ט ב"כ התובע. אדון לפיכך במחלוקות בין הצדדים, ראשון ראשון ובמידת הצורך אחרון אחרון.

למען שלמות התמונה יובהר, כי מאחר והמשאית הוותה רכב בשירות המעביד אין לתובע זכות לחזור אל מבטחת המשאית ומשכך זו גם אינה צד לתביעה זו.

יוסף עוד, כי תביעת הנזיקין שהגיש הנפגע הסתיימה בפשרה לפיה מבטחת המשאית והנתבעת כמבטחת האופנוע חלקו בפיצוי הנפגע בחלוקה שווה, אף כי אין מחלוקת בין הצדדים כי סעיף 3 לחוק הפיצויים, הדן בתאונה בה היו מעורבים מספר כלי רכב לא חל ואין כל טענה, כי יש מקום לחלוקת הפיצוי בין שתי המבטחות, משכך, לא אדון כלל באפשרות זו.

"תיקון דרך" של המשאית או תאונת דרכים עם הולך רגל, לה אחראי האופנוע?

כאמור, עומדת להכרעה השאלה, האם בנסיבות שהוכחו מדובר ב"תיקון דרך" של המשאית או תאונת דרכים עם הולך רגל, לה אחראי נהג האופנוע. אבחן איפוא את נסיבות התרחשות התאונה, התשתית הנורמטיבית ויישומה על המקרה הסצפיצי.

נסיבות התרחשות התאונה

מטעם הנתבעת העיד הנפגע, אשר סיפר על נסיבות התרחשות התאונה. הנפגע סיפר, כי במהלך הנסיעה נוכח, כי קיימת תקלה במשאית ולא הייתה כל אפשרות להמשיך בנסיעה משכך עצר את המשאית בצד הימני ביותר בכביש 4 מכיוון דרום לצפון ממול תחנת דלק הסיירים, הדליק אורות מצוקה וירד בזהירות למרות הכביש הלא בטיחותי. בדיקתו העלתה, כי נקרעה הרצועה של האלטרנטור. הנפגע הסביר, כי מדובר בתקלה פשוטה שביכולתו לתקנה ולהמשיך בנסיעה, מבלי להדרש לעלות הכספית של תיקון דרך. הנפגע הרים את הקבינה של המשאית לראות שלא מדובר בתקלה חמורה יותר, שלף את הרצועה והחזיק אותה ביד. הנפגע הבהיר, כי מאחר והייתה במשאית סחורה יקרה שהייתה מיועדת לשופרסל ומבחינתו היה חיוני ביותר להמשיך בנסיעה חיפש עזרה במספר אפיקים - הוא קרא לחבריו במכשיר המירס וביקש סיוע וכן בהמשך עדותו הסתבר, כי גם פנה למוסך המטפל במשאית ובדק אפשרות שישלחו לו שליח עם הרצועה. כשהרצועה התקולה בידו החל הנפגע לחצות את הכביש לכיוון תחנת הדלק שנמצאת בסמוך. לדבריו, כלי הרכב בכביש עצרו ונתנו לו להעבור וכשהגיע לשוליים, כ- 2 מטר ממעקה הבטיחות פגע בו האופנוע המבוטח על ידי הנתבעת והעיף אותו מני אז איבד את ההכרה ואינו זוכר כלום.

הנפגע שב והבהיר, כי חצה את הכביש כדי שמישהו יתן לו את הרצועה, כי קבע עם חבר שלו במירס שישלח לו שליח שיביא לו את הרצועה וכאשר חצה את הכביש היה עם הרצועה ביד. הנפגע הוסיף, כי התכוון לקבל רצועה חדשה מאותו בחור ורצה להגיע עם הסחורה כמו שצריך לשופרסל ואז ללכת אולי למוסך.

בחקירה הנגדית, עומת הנפגע עם הגרסה שמסר במסגרת התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (סומן ת/1), על פיה, חצה את הכביש על מנת להכנס לתחנת דלק הסיירים במטרה לרכוש רצועה תחליפית לזו שנקרעה והשיב, כי הכתוב שם אינו מדויק, שכן חצה את הכביש על מנת לקחת את הרצועה מאותו אדם שאמור היה להגיע להביא לו ואם היה מבקש כסף היה משלם לו.

הנפגע אף עומת עם טופס בקשה לקביעת דרגת נכות (ת/2), בו נרשם, כי קבע עם עובד המוסך שלו שיפגש עמו בתחנת הדלק ויביא לו את הרצועה, והשיב, כי הוא זוכר ששילב את זה עם כמה אנשים, עם נהג משאית ששאל מה קרה ואמר שימצא אבל בכל זאת אמר שינסה להתקדם עם זה, כי לא סמך על זה שהוא יביא ולכן דיבר עם כמה אנשים על הרצועה.

הנפגע נשאל, אם התכוון לעבור את כל הנתיבים שבכיוון נסיעתו, את כל הנתיבים של הצד השני ואז להכנס לתחנת הדלק והשיב "אולי כן ואולי לא, אולי עד השוליים. אולי הייתי ממשיך ואולי הייתי עוצר. אולי הבחור שבא היה עוזר לי ואז הייתי חוצה בחזרה את כל הנתיבים" (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 5-3), כאשר הגיע מישהו בכלל לצד השני והשיב, כי אינו יודע ואף אינו יודע מי אמור היה להגיע ומי שהיה מגיע ראשון היה עוזר לו.