תא"ק 56815-12-15 בנק מזרחי טפחות בעמ נ' יגל דד בניה בע"מ ואח'

ביום 27/12/2015 הגיש התובע כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעים, ע"ס 286,406 ₪.

כתב התביעה מציין, כי לנתבעת נפתח חשבון בנק אצל התובע.

מעת לעת, נתן הבנק אשראי לנתבעת 1, כך שיתרת החשבון הייתה לדביטורית.

הנתבע 2 ערב לחובותיה של הנתבעת, בערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום (נספח ד' של כתב התביעה).

הנתבעת הפרה התחייבויותיה בכך שלא עמדה בפירעון ההלוואה שניתנה לה (בערבות מדינה) כפי שהוסכם בין הצדדים ולכן הועמדה יתרת הלוואה לפירעון מידי.

5 ארכות מוסכמות להגשת בר"ל הנתבעים הוגשו והתקבלו.

השישית לא התקבלה באשר לא הייתה מוסכמת וביום 6/6/2016 הגישו הנתבעים בקשת רשות להתגונן ומשסורבה בקשתם השביעית לארכה.

בו ביום נקבע מועד דיון אשר נדחה לבקשותיהם המוסכמות של הצדדים עד אשר יתקיים דיון ביום 20/07/2016, אלא שבאותו יום הייתה שביתת קלדניות והח"מ ציין באוזני הנוכחים, כי אין לו את הכישורים המתחייבים מעבודת הקלדנית. משכך היה, נדחה היום ליום 18/8/2016.

בר"ל הנתבעים נסמך בתצהיר הנתבע המתחיל משום מה בסעיף 67 בו מכחיש הוא, קיומו של חוב למשל הייתה זו עובדה להצהיר עליה.

המשך התצהיר נראה כמו פס"ד, שם מצהיר הנתבע, כי יש לדחות את התביעה ולהשית על התובע בהוצאות שלא יפחת מ- 50,000 ₪.

סעיף 71 מוצהר, כי המבקשת נטלה מן המשיב הלוואה בערבות מדינה בסך 435,000 ₪, וכי זו שולמה בתשלומים חודשיים.

לאחר שקיבלה הלוואה הפקידה בחשבונה אצל המשיב 109,000 ₪, אותם נטל התובע מבלי ליטול רשות הנתבעת וביצע באמצעות הסכום פעולות בחשבון, כראות עיניו אשר הובילו לקריסת הנתבעת.