תא"ק 55507-11-16 בנק מזרחי טפחות בעמ נ' ציופה

לפניי בקשת רשות להתגונן.

בהמשך לדיון שהתקיים היום, וחרף זאת שאיפשרתי למבקשת פרק זמן של 30 ימים לקבלת ייצוג, הרי שלנוכח המסקנה אליה הגעתי שתפורט להלן, ומטעמי יעילות תינתן החלטה בבקשת הרשות להתגונן כבר כעת.

ביום 27.6.14 נחתם הסכם הלוואה בין המשיב (להלן: "הבנק") לבין המבקשת, לצורך כיסוי יתרת חובה בגובה 87,600 ₪ בחשבון הבנק של המבקשת. החזר ההלוואה נפרס ל- 60 חודשים, החל מיום 10.7.16, בריבית של פריים + 6.5%. בסה"כ ההחזר החודשי עמד על סך של 1,780 ₪, ורכיב הריבית בתום התקופה כ- 18,890 ₪.

החל ביום 10.9.16 הפסיקה המבקשת להפקיד כספים בחשבון לסילוק סכומי ההלוואה. ביום 14.10.16 שלח הבנק מכתב דרישה להסדר החוב באופן מיידי תוך התראה כי אם לא ייעשה כן בתוך 21 ימים, יועמד מלוא גובה החוב לפירעון מיידי. משהנתבעת לא הסדירה את החוב וניסיונות מו"מ כשלו, הגיש הבנק את התביעה בסדר דין מקוצר.

לטענת המבקשת בעת שחתמה על הסכם ההלוואה, היתה שרויה בלחץ, וסברה כי מצבה הפיננסי יוטב בעקבות הפריסה. היא לא היתה מודעת לכך שנגבית ממנה ריבית גבוהה במיוחד, אשר לטענתה שונה בתכלית מהצעות הבנקים האחרים. חתימת המבקשת על הסכם ההלוואה נעשה בעודה נמצאת בהיריון, והיא ביקשה מנציג הבנק גרייס לתחילת ביצוע ההחזר ב- 60 ימים. בסופו של דבר נפגעה יכולת הפירעון של המבקשת עקב מצבה הרפואי וכניסתה למצב של שמירת היריון, והיא לא עמדה בביצוע התשלומים. ברם, חרף אסמכתאות רפואיות שנשלחו לבנק, הבנק מיהר להגדירה כחסרת יכולת פירעון והעמיד את מלוא החוב לפירעון מיידי, בחוסר תום לב, כאשר זכותו לעשות כן הינה תניה מקפחת בחוזה אחיד.

לאחר דיון במעמד הצדדים, וחקירת המבקשת, סבור אני כי סיכויי ההגנה של המבקשת, בפרט ביחס להחזרי הקרן, הינם נמוכים למדיי. יצוין כי גם אם ניתן לטעון כי הבנק "מיהר" מדי בהעמדת מלוא סכום החוב לפירעון מיידי (ואיני מכריע בכך כלל ועיקר) הרי שבחודשים שחלפו מאז הגשת התביעה נעשו ניסיונות נוספים להגיע להסדר, אשר לא נשאו פרי. התקיים הליך גישור במסגרת המהו"ת, וכמו כן גם בדיון לפניי נאות הבנק לנסות ולהגיע להסדר (כאשר הוא אינו מסכים לתנאי שהציב בן זוגה שלה הנתבעת להחזר חודשי של 500 ₪ בלבד) כאשר אף הועלתה הצעה כי בית אביה של המבקשת, שבו היא מתגוררת, ישמש כבטוחה לצורך מתן אשראי בתנאים מיטיבים. גם לכך לא ניתנה הסכמת הנתבעת.

חרף האמור, ובשים לב לכך שאת עילת התביעה יש לבחון בראש ובראשונה נכון למועד היווצרותה, אין לומר שמדובר בהיעדר כל סיכוי להתגונן, אלא יש ליתן הזדמנות למבקשת לפרוס טענותיה וראיותיה. לא בלי התלבטות, לא מצאתי מקום בנסיבות המקרה להורות על הפקדה כתנאי למתן הרשות.

לפיכך, ניתן בזאת רשות למבקשת להתגונן.

לנוכח סכום התביעה, היא תידון בסדר דין רגיל.