תא"ק 55478-12-13 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' דניאל חן גולדמן

לפניי בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן.

כנגד הנתבעים הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 161,074 ₪. על פי הנטען בכתב התביעה, יתרת החובה בחשבון המנוהל אצל התובע על שם הנתבעים 2-1 עומדת על הסך האמור, כאשר הנתבעים 4-3 חתמו על "ערבות יחיד" להבטחת חוב ספציפי בסך 160,000 ש"ח ,וכנגדם הוגשה התביעה לתשלום הסך של 150,784 ₪.

הנתבעים 2 ו-4 (להלן: "בן יאיר") הגישו בקשת רשות להתגונן בגדרה טענו, בין היתר, כי בין הנתבעים 1 ו-2 היתה שותפות עסקית שהתפרקה, לאחריה פנו לבנק לעל מנת להגיע עמו להסדר לתשלום יתרת החוב בחשבון. לטענתם, הוסכם בינם לבין הבנק שהחוב לבנק יפוצל בין הנתבעים 1 ו-2, כך שלכל אחד מהם תועמד הלוואה בסכום מחצית החוב. עוד טענו בן יאיר כי במועד הגשת התביעה לא התגבש כל חוב שהצדיק הגשתה של התביעה, שכן מועד פרעונו של החוב כלל לא הגיע, וכי סכום החוב אשר אמור היה להיות מפוצל בין הנתבעים 1 ו-2 היה בשיעור נמוך מזה אותו תובע הבנק בכתב התביעה.

בבקשת הרשות להתגונן שהגישו הנתבעים 1 ו-3 (להלן: "גולדמן") טענו הם כי הבנק העמיד את ההלוואה שנטלו נתבעים 1 ו-2 לפרעון מבלי שיידע אותם וללא קבלת הסכמתם. כן נטען כי הבנק הגביל שלא כדין את חשבון הבנק, דבר שהביא בסופו של יום לקריסת העסק ולאי יכולת לשלם תשלומים, לרבות תשלומי ההלוואה. בעניינו של הנתבע 3, הערב, הועלו טענות נוספות, בהן שהבנק לא יידע את הערב בדבר האפשרות הקרובה להגבלת החשבון ולא פנה תחילה לחייבים העיקריים לסילוק החוב.

בדיון שנערך ביום 8.12.14 ניתנה לצדדים שהות להגיע להסכמות לעניין החוב, בטרם תינתן החלטה בבקשות הרשות להתגונן. הצדדים הגישו הודעות מהן עולה כי לא עלה בידם להגיע לעמק השווה, ולפיכך אין מנוס אלא ליתן החלטה בבקשות.

כידוע, בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, כנגד התביעה, מבלי שבית המשפט בוחן בשלב זה את מהימנות הנתבעים או את הראיות לגופן.