תא"ק 5487-10-14 רוזנבלט נ' תפילינסקי

1) מונחות לפניי בקשה של המבקש (להלן: "הנתבע") למתן רשות להתגונן בתביעה על סכום קצוב (400,000 ₪) וכן בקשה של המשיב (להלן: "התובע") להורות על עיכוב צאתו של המשיב מהארץ.

2) הבקשה למתן רשות להתגונן - כעולה ממכלול החומר שהונח לפני בית המשפט, לכאורה, אין מחלוקת בין הצדדים כי בין התובע לבין הנתבע יחד עם אדם נוסף, מר ויספיש (להלן: "הלווה הנוסף"), נכרתו שלושה הסכמי הלוואה. מההסכמים האמורים עולה כי התובע הלווה לנתבע וללווה הנוסף סך כולל של 335,000 דולר. המחלוקת המרכזית בתביעה היא, בתמצית, בעוד שלטענת התובע הלווה הנוסף פרע את חלקו עת שילם לתובע סך של 400,000 ₪ זאת לאחר שכומתה יתרת סך ההלוואות שנותרה לפירעון והועמדה על סך 800,000 ₪; הנתבע טוען מנגד כי היה סיכום בין הצדדים על מחילת מחצית החוב (קרי: מחצית ה-800,000 ₪) ולכן עם פירעון סך ה-400,000 ₪ על-ידי הלווה הנוסף, לנתבע לא נותר כל חוב כלפי התובע. התובע כופר בטענה כי הייתה מחילה של חלק מהחוב. הנתבע הרחיב בבקשתו לעניין מערכת היחסים בינו לבין הלווה הנוסף, ובין השאר, ציין כי בבעלות הלווה הנוסף עסק למתן שירותי מטבע והוא (הנתבע) מנהל בעסק האמור. עוד טען הנתבע לעניין הבטוחה שעוגנה בהסכם בין הצדדים בכדי להבטיח פירעון החוב.

לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, בשים לב לכך שמדובר בגרסאות עובדתיות שונות שמצריכות בירור עובדתי במשפט, זאת גם בשים לב לכך שאין מחלוקת כי במערכת היחסים בין הצדדים להליך דנן, אינה ביניהם בלבד אלא קיימת צלע שלישית והיא מערכת היחסים גם מול הלווה הנוסף השותף לנטילת ההלוואות, סבורני כי לא ניתן לומר בשלב זה שמדובר בהגנת בדים. דומה כי מועלית טענת הגנה שמצריכה בירור עובדתי ויש בה כדי להקים הגנה לכאורה בתביעה לפי סדר דין מקוצר. כידוע, בשלב זה אין לבדוק כיצד יעלה בידי הנתבע להוכיח את טענותיו ואין להיכנס בשלב זה לבחינת מהימנות גרסת ההגנה. די בכך שהתצהיר מגלה הגנה אפשרית, ולו בדוחק, כדי שתינתן לנתבע האפשרות להתגונן [ראו והשוו ע"א 248/89 החברה הכלכלית למוסיקה בע"מ ואח' נ' Warner Home Video (Ltd) U.K., פ"ד מו(2) 273].

באשר לבקשתו החלופית של התובע להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדה ערובה בהיקף משמעותי, בנסיבות העניין, בשים לב לאמור ולצורך בבירור עובדתי של התובענה נוכח הפערים בין גרסאות הצדדים, בשים לב לצווי העיקול שניתנו במסגרת ההליך דידן, בשים לב למעמדה החוקתי של זכות הגישה לערכאות, ובהעדר תשתית משכנעת להתניה כמבוקש, איני מוצא מקום להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים.

בנסיבות העניין, נקבע בזאת כי ההתנגדות מתקבלת. לפי הוראת תקנה 211 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הבקשה למתן רשות להתגונן על התצהיר שצורף לה, ייראו ככתב הגנה בתיק.

3) הבקשה לעיכוב יציאה מהארץ - לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנושא זה, סבורני כי בדין לדחות את הבקשה. ממכלול החומר שהונח לפניי, לא התרשמתי בשלב זה כי קיים חשש סביר שהנתבע עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין ככל שתתקבל התביעה. התובע לא הניח לני בית המשפט ראיות לכאורה ותשתית משכנעת שיש בה להצדיק מתן צו עיכוב כאמור, ולא רק. לא התרשמתי כי הנתבע מתחמק ממשפט; הנתבע הגיב על בקשות התובע, העלה טענות הגנה והתייצב לדיון בבית המשפט. כאמור, מלבד הטיעון עצמו, לא הוצגו ראיות מהימנות לכאורה בהקשר זה, זאת גם בשים לב למעמד החוקתי של חופש התנועה, ומכאן גם מתבקשת הזהירות המירבית עת נדרשים לנקוט בסעד דרסטי כגון-דא. סבורני כי בעריכת האיזונים הנדרשים, ניתן להשיג את מטרת הצו על-ידי מתן הסעדים הזמניים כגון אלה שנתבקשו בהלך זה וכבר ניתנו, סעדים שהם יותר מידתיים ויש בהם לשקף את האיזון הנדרש והראוי בנסיבות העניין.

אפוא, הבקשה לעיכוב יציאה מן הארץ - נדחית.

4)שאלת ההוצאות תיבחן בסוף ההליך.

5) אשר על כן, לצורך קידום בירור התובענה, נקבע כלהלן: