תא"ק 54661-11-14 מירון - מושב עובדים של הפועל מזרחי נ' שלי ואח'

1.לפניי טענות מקדמיות שהעלו הנתבעים כנגד תביעה זו לפינוי מושכר שהוגשה ע"י התובעת.הנתבעים טענו כי על ביה"מ להורות על עיכוב הליכים בתביעה, מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות") וזאת לאור סעיף הבוררות בתקנון התובעת.לטענת הנתבעים, על פי הוראות תקנון האגודה (פרק ו' סעיף 1), כל הסכסוכים הנובעים מעסקי האגודה חייבים ליישבם על ידי בוררות. לטענת הנתבעים עסקינן בסכסוך פנימי פרטי ולפיכך חלה על התביעה הוראת התקנון לבירור הסכסוך באופן הקבוע בה, ויש להורות על עיכוב הליכים והעברת התביעה לבוררות.

 בנוסף טענו הנתבעים להיעדר יריבות, שכן לטענתם הנכס שבמוקד התביעה בו מופעלת צרכניה הינו בבעלות הוועד המקומי מושב מירון ולא בבעלות האגודה- התובעת.הנתבעים טענו כי מאחר שמדובר במבנה ציבור,הרי מן הבחינה הרעיונית המדובר ברכוש הועד המקומי ולאגודה לא הייתה סמכות להגיש תביעת פינוי זו.

2.התובעת התנגדה לבקשה ופרטה את הרקע לתביעה זו,לרבות ההליך הנוסף המתנהל בין הצדדים ואשר גם במסגרתו נתבע בתחילה פינוי הנכס. טענות הנתבעת לעניין הבקשה לעיכוב הליכים הינן בתמצית:

א. הנתבעים לא העלו את טענת הבוררות במועד הראשון שבו טענו לגופה של התובענה.

ב. טענת הנתבעים הנוגעת לבוררת נדחתה על ידי עוזר רשם האגודות השיתופיות בהחלטותיו מיום 27.7.14 ו- 6.8.14 אשר מהוות בענייננו מעשה בית דין.

ג. הנתבעים מנועים מהעלאת טענה סותרת. בבקשתם טענו כי המדובר בעסקי האגודה כהצדקה להעברת הסכסוך לבוררות. אולם במקביל טענו בהליך הקודם (ויצויין שגם בהליך זה), כי הנכס כלל לא שייך לאגודה כי אם לוועד המקומי. משכך, אין לאפשר לנתבעים להעלות טענות סותרות. מכל מקום, אין מדובר במחלוקת הנוגעת לעסקי האגודה.

ד. נתבעת 2 איננה צד להסכם המכיל את תניית הבוררות, ולכן עיכוב ההליכים רק כנגד נתבע 1 ופיצול הדיון יביאו לבזבוז משאבים וזמן ועלול לגרום לכך שתתקבלנה פסיקות סותרות באותו עניין ממש.

ה. סעיף 19.3 להסכם השכירות קובע תניית שיפוט ייחודית לבית המשפט השלום בצפת או לביה"מבקריית שמונה, ומכאן שלא ניתן לטעון לסמכות שיפוט של מערכת אחרת שאיננה מערכת בתי המשפט ואיננה אחד מבתי המשפט השלום כאמור.

3.לעניין הטענה להעדר יריבות השיבה התובעת כי הנכס היה מאז ומעולם של האגודה וכי הוועד המקומי מעולם לא תבע זכויות על הנכס. התובעת הפנתה לכך שהנכס נבנה על ידה כחלק מקומפלקס מבני ציבור ובמשך שנים רבות היא אף זו שתפעלה את הנכס כצרכניה. עוד טענה התובעת כי הנתבעים הודו בתוקף ההסכם ואין לאפשר להם לפיכך,להעלות טענות סותרות. כן הפנתה התובעת לכך שהנתבעים שילמו במשך שנים, דמי שכירות, לתובעת.

דיון והכרעה

4.דין הטענה להיעדר יריבות להידחות- כבר נקבע בפסיקה כי לא ניתן לקבל טענה על פיה, אדם שנכנס לנכס מכוח הרשאה של פלוני, ורק מכוח אותה הרשאה, יעלה לאחר מכן טענה שאותו פלוני מכוחו נכנס לנכס, אינו בעל זכויות בנכס ולכן הוא רשאי להישאר בו. ברע"א 5518/98 יוסף נ. עוקשי ואח' פ"ד נ"ה (3) 294, נקבע כי נתבע אינו רשאי לטעון כלפי מי שהעניק לו את זכות החזקה כי אינו בעל הזכויות בה, לאחר שתקופת ההסכם הסתיימה, או כאשר נטענת כלפיו טענה לסילוק יד.(ראו גם תא"ח (שלום ירושלים) 155/09 נוקדים (אל צור) כפר שיתופי בע"מ נ. חברת י. מזרחי אבן ושיש בע"מ; ת"א (שלום ב"ש) 31740-02-10 "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ נ. מישל בוחניק; תא"ח (שלום ים) 5534-09-11 שבו נ. עבד רחים).

במקרה דנן, די אם אציין כי הסכם השכירות נכרת בין התובעת לנתבע 1, ועל כן הנתבעים אינם יכולים להישמע בטענה כאילו לתובעת אין זכויות. בכתב הגנתם, כפי שהפנתה התובעת, הודו הנתבעים באופן מפורש בתוכנו של ההסכם, עת הצהירו: "על האותיות המילים והמשפטים הכתובים בהסכם אין מחלוקת" (סעיף 76 לכתב ההגנה). כלומר, על היותה של התובעת: "והמשכיר הוא בעל הזכויות במבנה המכולת במושב מירון" (הואיל הראשון)"- לא יכולה להיות כל מחלוקת.

אם לא די באמור, בתגובתה הפנתה התובעת להסכם המשבצת (נספח א'), ממנו עולה שכחלק מהקצאת הקרקעות במושב מירון, הוקצו לתובעת זכויות שימוש במבני ציבור שבתוך המשבצת.

אשר על כן אני דוחה את טענת היעדר היריבות.

5.הטענה לעיכוב הליכים-בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, בית המשפט הדן בתביעה בעניין אשר לגביו קיים הסכם בוררות ובעל דין שהוא צד להסכם מבקש לעכב את ההליכים בתביעה, ייעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם. תנאי לעיכוב כאמור בסעיף 5(א)סיפא לחוק הינו כי המבקש היה מוכן ומוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות. כמו כן, ובהתאם לסעיף 5 (ג') לחוק, קיימת לבית המשפט סמכות שלא לעכב את ההליכים, אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא ידון בבוררות.

בענייננו אמנם מופיע סעיף בוררות בתקנון התובעת, אלא שלא די בכך. הלכה היא, כאמור כי על בעל דין המבקש העברת תביעה לבוררות להצביע על כך שהיה נכון לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות,בדגש על התנהגותו בעבר ולא נכונותו לעשות כן רק כעת, לאחר הגשת התביעה לבית המשפט. ראה ספרה של פרופ' סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל (מהדורה רביעית) כרך א' עמוד 265 "שהמבקש לא יעמיד בפני הצד האחר תנאים מכבידים שונים לגבי תחילת הבוררות, ומשיאבד הלה את סבלנותו ויפנה בתביעה לבית המשפט - או אז ייאחז הנתבע בהסכם הבוררות ויבקש עיכוב הליכים" (ראו גם ע"א 286/83 קמר נ' רובינסון-ליפסקי, פ"ד לז(4) 245 (1983); רע"א 254/88 קיבוץ קדרים נ' מורד, פ"ד מב(3) 74(1988,וכן רע"א 4921/06 א.ע.נ. חברה לבניין ופיתוח בע"מ נגד אהרון דומין; רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נגד שיכון עובדים והשקעות בע"מ).