תא"ק 5464-02-16 מנהל מקרקעי ישראל - מחוז דרום נ' אבו גויעד ואח'

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 26/4/16, במעמד צד אחד, לפיו התקבלה תביעתה של התובעת לסילוק יד בסדר דין מקוצר מאחר והנתבעים לא פעלו להגיש בקשת רשות להתגונן במועד. כמו כן, הנתבעים חויבו בשכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה לטובת התובעת.

הנתבעים בבקשתם, אשר הוגשה ביום 16/6/16 ואשר נתמכה בתצהיר, טענו להיעדר יריבות בינם לבין הנתבעת משום שאינם המחזיקים במבנה הקיים בקרקע שבגינו הוגש כתב התביעה וכמו כן, הקרקע אינה בשליטתם, אלא בשליטתו של אדם בשם סולימאן אבו גויעד, שבנה את המבנה הקיים בקרקע ולטענת הנתבעים, פרטיו של אותו סולימאן ידועים היטב לתובעת.

הבקשה הועברה לתגובת התובעת אשר התנגדה לבקשה וטענה כי אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק, משום שלא נפל כל פגם בהליך ההמצאה של כתב התביעה, כמו כן טענה התובעת כי הנתבעים לא עמדו במועדים הקבועים בדין והגישו את הבקשה לביטול פסק הדין ללא בקשת ארכה וללא רשות מבית המשפט. לבסוף, טענה התובעת כי אין לבטל את פסק הדין לאור היעדר סיכויי ההגנה, כך לטענתה, של הנתבעים.

בבוא בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו לבחון האם יש מקום לבטלו מחובת הצדק או מכוח שיקול אחר, ששוקל בית המשפט. לשם בחינת שיקולי הצדק, יש לעמוד על טעמי אי - ההתייצבות לצד סיכויי הצלחת המבקש להוכיח עמדתו בבית המשפט, כמו גם שיש לעמוד על תום ליבו של המבקש. לנגד זאת, יש להעמיד את אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד, ועל כן שומה על מבקש ביטול פסק הדין להגיש בקשתו במועד הקבוע בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976 [להלן: "התקנות"], דהיינו בתוך 7 ימים ממועד שנודע לו על פסק הדין.

עיון במסמכים המצויים בתיק בית המשפט, מעלה כי פסק הדין שניתן ביום 24/4/16 הומצא לנתבעים, בדרך של הדבקה, ביום 10/5/16. עוד עולה מטענות התובעת כי ההמצאה בדרך הדבקה נבעה מסירובה של הנתבעת 2 לקבל את פסק הדין, על אף שהיתה בביתה ועל אף שהשליח המוסר שוחח עמה והבהיר לה כי קיימים מכתבים של בית המשפט והנתבעת 2 ענתה כי תאסוף אותם מאוחר יותר.

לצד זאת, הנתבעים הכחישו את קבלתו של כתב התביעה בטרם ניתן פסק הדין. עוד טענו הנתבעים כי אישורי המסירה שהמציאה התובעת היו בגין המצאת נספחים 1 ו – 2 לכתב התביעה וכי במעטפה שנמסרה להם לא היה שום מסמך מעבר לנספחים האמורים. כמו כן, טענו הנתבעים כי אינם בעלי ו/או מחזיקי המגרש האמור ולפיכך, בשל קיומה של טענת היעדר עילה העומדת לנתבעים, לשיטתם, הרי שהגשת התביעה בטעות יסודה ומשכך מבקשים הם את ביטול פסק הדין. באשר לאי הגשת כתב ההגנה, טענו הנתבעים כי לאור כך שלא ידעו על ההליך המתנהל כנגדם ומשלא קיבלו לידיהם העתק של כתב התביעה לטענתם הרי שיש לאפשר להם הארכת מועד להגשת כתב ההגנה לאור טענות ההגנה העומדות להם בהליך זה.