תא"ק 54632-01-16 מפרג' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

1.בפני בקשת התובעת כי אפסול עצמי מלדון בתיק וזאת מאחר שלטענת בא כוחה, הנני מתייחסת "באופן שלילי וחורג ובדעה שלילית מראש", ביחס לכל תיק שמתנהל בפני ע"י בא כוח המבקשת. לטענת ב"כ המבקשת, הדבר נובע, בין היתר, ממקרים בהם "התנגש" עימי ,עת כיהנתי בעבר כרשמת הוצל"פ עקב החלטות שגויות לדעתו. המבקשת הפנתה להחלטתי האחרונה, על פיה הוזהרה מפני חיוב בהוצאות במידה ותעמוד על זכותה לחקור את מצהיר המשיבה. בא כוח המבקשת טען עוד, כי ההתייחסות בתיקים שניהל בפני, הייתה לא ראויה וניתנו החלטות חריפות לחובתו ולחובת מרשיו. כך הפנה לדוגמא לתיק ת"ק בה נקבעו הוצאות בסכום של 1,500 ₪, כתנאי לביטול פסק דין שניתן כנגדו בהעדר התייצבות.

2.התובעת התנגדה לבקשה, אך מאחר שלא הייתה צד לתיקים אליהם התייחסה הבקשה, לא הגיבה לגוף הטענות.

דיון:

3.על פי סעיף 77 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד- 1984:

"שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו, או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

המבחן שנקבע בפסיקה לעניין פסלות שופט, הוא האם קיימת אפשרות ממשית למשוא פנים, זאת להבדיל מחשש של אחד הצדדים כי השופט לא ידון בעניינו בהגינות וכי יטה לטובת יריבו (ראה בג"ץ 2148/94 גלברט אמנון עו"ד נ. נשיא בית המשפט העליון פ"ד מח' (3) 573).

כן ראה ב"ש 48/75 ידיד נ. מ"י פ"ד כט' (2) 381:

"שמן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאוד מסתברת שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה".

האפשרות הממשית למשוא פנים, אשר רק היא תצדיק פסילת שופט, הוגדרה בע"א 9327/05 יונתן ארד נ. מ"י:

"אין די בחששו הסובייקטיבי של המערער, יש צורך לבסס תשתית עובדתית אובייקטיבית לפיה, שופט מקצועי לא יוכל לדון בתיק... לא רגישותו הסובייקטיבית המיוחדת של המערער היא הקובעת לעניין זה, אלא השאלה היא האם הוכחה אפשרות ממשית מבחינת אובייקטיבית של משוא פנים בניהול המשפט (ע"פ 5/82 אבו חצירא נ. מ"י פ"ד לו (1) 247,251, ע"פ 3217/03 געדי נ. מ"י (לא פורסם)).

4.לא מצאתי כל בסיס לטענת ב"כ המבקשת, כאילו ההתייחסות לתיקים שהינו מנהל הינה שלילית וברי כי התייחסותי הינה עניינית בכל תיק ותיק, בהתאם למבחנים המשפטיים והראייתיים, לדין ולפסיקה. לא זכורות לי "התנגשויות" עם בא כוח המבקשת בעת שכיהנתי כרשמת ואולם בכל מקרה ,ככל שב"כ המבקשת חלק, או חולק, על החלטותי, פתוחה בפניו הדרך להגיש הליך של ערעור. אדגיש כי הנני מכהנת כשופטת מזה כשש שנים ומעולם, לא הביע בפני בא כוח המבקשת, בכתב או בע"פ, כל טענה, או תחושה, בעניין. יתרה מכך, הנני מכהנת כמותב אזרחי יחיד בביה"מ במסעדה ולא ראיתי כי בא כוח המבקשת נמנע מלפתוח בהליכים בביה"מ זה, למרות שידע כי אני זו שאדון באותם הליכים. ברי כי אילו אכן היה בסיס לטענתו, היה מעדיף להגיש הליכים בביה"מ אחרים.