תא"ק 54387-06-13 בנק דיסקונט לישראל בע"מ ח.צ. 52-00073030 נ' ברסוצקי

העניין שבפני, בקשת הנתבע למתן רשות להתגונן כנגד תובענה אשר הוגשה כנגדו בסדר דין מקוצר.

התובענה, תובענה כספית בסדר דין מקוצר, ע"ס 160,427 ש"ח (קרן ליום הגשת התובענה), ביתרת חוב בלתי מסולקת הנוגעת לחובו של מר ברסוצקי מיכאל (אחיו של הנתבע), בקשר להלוואה אשר ניטלה על ידו ביום 29.4.2001;

נטען כי הנתבע העניק ערבותו לפירעון אותה הלוואה, אשר היתרה הבלתי מסולקת בה הינה במלוא הסכום הנתבע; עוד נטען כי לאור סכום ההלוואה ומעמדו של הנתבע דכאן כערב מוגן, נתבקש וניתן אישור כי מוצו הליכי הוצאה לפועל כנגד החייב העיקרי, ומעת שניתן אותו אישור, דורש התובע לחייב הערב במלוא החוב, בצירוף ריבית פיגורים. התובענה נסמכה על הסכם ההלוואה, דפי חשבון בהלוואה, והחלטות רשם ההוצאה לפועל על כי מוצו הליכי הוצאה לפועל.

הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן. לטענת הנתבע, התובע הפר את החובה המוטלת עליו מכח הוראות סעיף 27 לחוק הערבות, כאשר לא מסר הודעה מתאימה על הפרת חוזה ההלוואה בידי החייב העיקרי, במועד הנדרש, ובכך הוסבו לו נזקים, שכן נודע לו על אי כיבוד הסכם ההלוואה רק לאחר שהחייב העיקרי איבד את כושר הפירעון שלו, ורק לאחר שנוהלו ההליכים הנוגעים למיצוי הליכים בתיק ההוצאה לפועל, בשנת 2012; עוד נטען, כי ניהול ההליכים על ידי התובע נוהל ברשלנות אשר הסבה לו נזקים, מקום שלא ננקטו הליכים המונעים את יציאת החייב העיקרי מן הארץ, כאשר בפועל החייב העיקרי יצא מן הארץ בשנת 2008 בלי לפרוע את החיוב שהיה מוטל עליו – כאשר אי מיצוי ההליכים נובע מרשלנות התובע בנקיטת הליכי הגבייה; עוד הלין הנתבע על אופן נקיטת ההליכים במסגרת תיק ההוצאה לפועל, כאשר לגישתו, אישור כי מוצו ההליכים נתקבל בדרך-לא-דרך, מבלי שנעשו ניסיונות לאכיפת/גביית החיוב מהחייב העיקרי, בזמן אמת, מתוך הסתמכות על הנוחות שבנקיטת ההליכים כנגדו כערב, כמו גם טענת התיישנות (אציין כי לאור מתן אישור רשם ההוצאה לפועל בשנת 2012 לגבי מיצוי ההליכים, ברי כי מדובר בטענת סרק, ולא לחינם נטענה בהמשך ההליך הטענה בצורה רפה מאוד). ; עוד הועלו טענות נתבע המופנות כלפי החייב העיקרי, אולם לא מצאתי לנכון להתייחס לטענות אלה, בהיעדר רלוונטיות.

בגין כל אלה, טוען הנתבע כי דינו של החיוב מכח ערבותו, לפקוע לחלוטין, באשר הנזק אשר נגרם לו מאופן נקיטת ההליכים, הינו בגובה מלוא החיוב הנתבע ממנו כעת, שכן לדבריו, לו היה מיודע בזמן אמת ומתערב בזמן אמת, לא היה החייב העיקרי נמלט מן הארץ אלא מכסה חיובו בטרם מיצוי ההליכים;

לאחר בחינת טענות הצדדים, פרוטוקול הדיון וסיכומי הטענות, מצאתי לנכון לקבל את הבקשה למתן רשות להתגונן. טענותיו של הנתבע, באשר ליכולת ההתערבות שלו בהליך, או לשאלת הרשלנות הנטענת באופן נקיטת ההליכים כנגד אחיו, יכולות לשמש כהגנה אפשרית בפני התובענה, ולו בדוחק. ככל שההליכים כנגד החייב העיקרי החלו בשנת 2005, והוא יצא מן הארץ כאשר הוא נותר חובות עתק, הביאו לכך כי ההליכים ימוצו (לכאורה) עוד בטרם ננקטו הליכים, שכן אי נקיטת הליכים באופן זהיר וראוי – ולכך אין מנוס מהתייחסות תוך קביעת ממצא עובדתי – יכול והסבה נזק לנתבע.