תא"ק 54337-10-15 הררי נ' זינגר ואח'

בפניי בקשה למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן.

מדובר בתובענה בסדר דין מקוצר על סך 70,200 ₪ שעניינה הפרת הסכם למתן שירותי המשיב כמנהל ומפקח בניה ותשתיות שנערך בין המבקשים למשיב.

לטענת המבקשים, לא נחתם כל הסכם כתוב בין הצדדים ולא הוסכם על תנאי שכרו של המשיב. שירותי המשיב הושכרו אך ורק לצורך השגת היתר בניה לפרויקט בשכר חודשי של 3000 ₪ ולא דובר על השלב השני בפרויקט. אף כי הסכומים שתובע המשיב הינם קצובים, הרי שהם אינם מוסכמים, וסכומים אלה אינם מגיעים למשיב, בשל מעשיו ומחדליו בחוסר תום לב ובמרמה. עוד טוען המבקש 1 כי אין כל יריבות בינו לבין המשיב וכי כל עבודתו נעשתה אך ורק בעבור המבקשת 2, לרבות תשלום שכרו של המשיב.

בהחלטתי מיום 01.12.15 הוריתי למשיב להודיע האם הוא נכון להסכים למתן הרשות מבלי לוותר על אף אחת מטענותיו.

המשיב בתגובתו התנגד להצעת בית המשפט. לטענתו, יש תועלת רבה בחקירת מצהירים בשלב מקדמי זה על מנת לצמצם את רוחב היריעה. בידי המשיב אסמכתאות רבות שיש בהם להביך את המצהירים בעת החקירה הנגדית, ולמוטט את טענות ההגנה השקריות שפורטו בבקשת הרשות להגן. ההתחייבות של המשיב 1 הינה אישית וכל רצונו, מטעמים של מיסוי, לגלגל את התשלום לפתחה של החברה. באשר לטענה של מחיקת כותרת, התקנות אינן דורשות כי ההתחייבות תהיה בכתב, אלא נדרשת ראיה עקיפה או ישירה לקיומה של ההתחייבות, אשר צורפה לכתב התביעה.

בעניין רע"א 8364/07 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (2011), נפסק כי ההליך של סדר דין מקוצר מיועד לתביעות לגביהן קיימת הסתברות ברמה גבוהה יחסית שבסופו של יום יזכה התובע בתביעתו. לפיכך קובעת התקנה שלוש דרישות: סכום קצוב, חוזה או התחייבות, וראיות בכתב. דרישות אלה הן שיוצרות סיכוי גבוה יחסית לזכייה של התובע. לפי ההלכה הפסוקה, הכוונה ב"ראיה בכתב" היא למסמך הקושר את הנתבע, עשוי על ידו או חתום בחתימתו. לפיכך, אם המסמך נעשה בידי התובע עצמו, אין הוא מחייב את הנתבע ולא ניתן לראות בו ראיה בכתב המאפשרת הגשת תביעה בסדר דין מקוצר (ר' אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, ע' 302 ; ר' תא"ק (של' בית שאן) 21512-02-12 עטיה נ' צפראוי (30.5.2012); ת"א (של' באר שבע) 44288-01-13 שטרן נ' הקודחים שבת בע"מ (25.4.13)). נוכח האמור לעיל, בספק גדול אם התביעה מתאימה בכלל להידון במסגרת הליך בסדר דין מקוצר.

ואולם, אף אם התובע/המשיב היה עובר משוכה גבוהה זו, הרי שההלכה הפסוקה קובעת כי די לנתבע להראות הגנה אפשרית, ואפילו בדוחק רב, כאשר בשלב זה בית המשפט אינו שוקל מהימנות. בענייננו, לנוכח המגמות המרחיבות במתן רשות להגן, ללא ספק קמה עילה ימתן הרשות.

נוכח כל האמור לעיל, לאחר שעיינתי בבקשה ובתצהיר שצורף לה, לנוכח נימוקי הבקשה ואף לאחר עיון בתגובת המשיב, ומצאתי כי המחלוקת כרוכה בבירור עובדתי מעמיק, מכוח סמכותי מתקנה 205(ג) אמצע לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ראיתי שיש מקום בנסיבות העניין לתת לנתבעים רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, גם ללא דיון. במאמר מוסגר יצויין, כי ההליך של סדר דין מקוצר, שכן למעט מקרים חריגים ניתנת הרשות, ובפועל הליך כזה איננו מקצר אלא רק מאריך את הדיון, ובצדק תלויה ועומדת הצעה לבטלו.

בשלב זה, קבלת הבקשה למתן רשות או מחיקת הכותרת יהיו ללא הטלת הוצאות, אולם אפשר שהעניין יבוא בחשבון בסיום התיק.