תא"ק 54159-01-13 בנק ערבי ישראלי בע"מ נ' מייס אלרים אבו שקרה בע"מ ואח'

בתיק זה ניתנה על ידי החלטה בבקשת הנתבע לביטול פסק הדין, שניתן נגדו בהעדר הגנה ביום 10/4/13.

בהחלטה מיום 14/10/14 נדחתה הבקשה, הוגש ערעור, והצדדים קיבלו את המלצת ערכאת הערעור, לפיה הערעור יתקבל, ההחלטה תבוטל, ויקבע מועד לדיון בבקשה לביטול פסק דין במעמד הצדדים.

מאחר והבקשה לביטול פסק דין לא תוקנה, תהווה החלטתי מיום 14/10/14 חלק מההחלטה הנוכחית, ואבחן האם היה בדיון, שהתקיים לפניי ביום 19/5/15, כדי לשנותה.

בדיון נחקר מבצע המסירות, מר אבואלהיג'א, ארוכות, הסביר כיצד הוא מבצע את המסירות והתייחס לכל אחד מאישור המסירה הבאים: אישור המסירה מיום 30/7/13 של האזהרה למבקש (מב/1, פרוטוקול, עמ' 1, שורה 20 עד עמ' 4, שורה 19), אישור המסירה מיום 30/7/13 של האזהרה לנתבעת מס' 1, שלא הגישה כל בקשה (מב/2, פרוטוקול, עמ' 4 עד עמ' 5, שורה 13), אישור המסירה מיום 28/2/13 של כתב התביעה (מב/3, פרוטוקול, עמ' 5, שורות 14-30), ואישור מסירה מיום 14/3/13 של העיקול הזמני (מב/4, פרוטוקול, עמ' 6, שורה 6 עד עמ' 7, שורה 7) ומיום 30/4/13 (מב/5, פרוטוקול, עמ' 7, שורה 8 עד עמ' 8, שורה 6).

אף אישור מסירה אינו חתום. בחלקם (מב/1, מב/2, מב/5) ציין מבצע המסירות שפגש את המבקש, מנהל החברה, שסירב לקבל, באחד ציין כי מסר את הכתב למי ש"סירב להזדהות" (מב/4), ובאחר תיאר את מקום העסק של הנתבעת מס' 1 ואת המבקש כאיש מבוגר עם זקן בצבע לבן (מב/3).

מבצע המסירות לא זיהה את המבקש, שישב באולם, כמי שקיבל ממנו איזה מהמסירות, והעיד כי הוא מבצע מסירות רבות, ואינו יכול לזכור כיום מסירות, שביצע בשנת 2013.

המבקש נשאל בקצרה אודות חתימותיו על תצהיריו מיום 24/5/14 ומיום 10/9/14 ועל הבקשה לביטול פסק דין, ואישר אותן. כן נשאל אודות פתיחת חשבון הנתבעת מס' 1, ענה כי הוא פתח אותו, ניהל את החברה ואת חשבון הבנק וכי גם הבנק עצמו ניהל חלק גדול מהחשבון על דעת עצמו (פרוטוקול, עמ' 9, שורות 16-28).

המבקש מבסס את בקשתו לביטול פסק הדין על חוסר האמינות שהוא מייחס למבצע המסירה. טענה זו מבוססת על כך שביום 30/7/13, מועד מסירת אזהרת ההוצל"פ הוכיח המבקש כי שהה מחוץ לארץ, באי התאמתו לתיאור "איש מבוגר עם זקן לבן" במסירת כתב התביעה ביום 28/2/13 ולשהותו בבית חולים בשנת 2013 ובמיוחד ביום 1/5/13, כאשר מסירת פסק הדין נעשתה ביום 30/4/13.

לאחר שעיינתי שוב בכל הראיות, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובמיוחד את עדות מר אבואלהיג'א, אני מוצאת לנכון לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. המבקש הטיל ספק בשקידה הסבירה של מבצע המסירות. אמנם מר אבואלהיג'א תיאר כי הוא מגיע את הבית, בו הוא מבצע את המסירה, לאחר שהוא שואל בכפר, אך התברר כי הוא אינו שואל את המקבל לשמו, והדבר אינו מעניין אותו, אף אם האדם אותו הוא פוגש מסרב לקבל את המסמכים. מר אבואלהיג'א טען כי מסר את המסמכים ברוב הפעמים לאדם שאמר לו "זה בשבילי, זה שייך לי" וכי אם היה נאמר לו שזה לא בשבילו או שתעודת הזהות אינה שלו היה מחזיר את המסמכים לעו"ד, ששלח אותו. התברר כי אין כך הדבר. הנה ביום 14/3/13 אמר לו האדם שפגש "זה לא אני", מר אבואלהיג'א התקשר לב"כ המשיב, והלה אמר לו לסמן שהוא סירב להזדהות ולהשאיר את זה במען. אם המקבל מציין כי אינו הנמען אין משמעו של הדבר כי הוא סירב להזדהות. מר אבולהיג'א העיד כי אין באפשרותו לדעת מי הוא העומד מולו. בלט בדיון חוסר האכפתיות של מבצע המסירה לעניין זהות מקבל המסירה, כפי שהשיב בעניין מסירת כתב התביעה: