תא"ק 54085-07-14 רשות הפיתוח נ' מקסימדיה פרסום חוצות בע"מ

לא מצאתי יסוד לִתֵּן רשות להתגונן מפניה של תובענה זו.

1.המשיבה עותרת לסילוק-ידה של המבקשת ממקרקעין, שאין חולק כי הם בבעלות המשיבה. שלטי-פרסומת של המבקשת מוצבים במקרקעין אלה, והמשיבה אינה מסכימה לכך. מדובר ברצועה צרה, בשוליו של כביש מס' 4622, המחבר את צומת סביון לקרית-אונו, בצמוד למחנה צה"ל "תל השומר".

2.בפי המבקשת גרסה מענינת: אי-אז, לפני כשלושה עשורים ואולי יותר, ביקשו גורמים באבטחת הבסיס הצבאי למגן את הבסיס מפני חדירתם של גורמים עוינים, באמצעות הקמתה של גדר. על אף שמדובר בבסיס רחב-ממדים, שהקפתו מצריכה ודאי גדר בת מספר קילומטרים, ביקשו אותם גורמים מחברה אחרת, שעיסוקה בפרסום-חוצות – עבודי בע"מ, שהמבקשת היא גלגולה העדכני, לבנות על חשבונה מִקְטע בן כ-130 מטרים בלבד, במקום הנדון. בתמורה, כך המבקשת, הותר לאותה עבודי להציב שם – החשיפה לעוברים ושבים היא ניכרת – שלטי-פרסום. ההסכם, שנעשה על-פה ולא תועד בשום מקום ידוע למבקשת, לא כלל מועד תפוגה כלשהו. מכאן, שאליבא דמבקשת עומדת לה הזכות להציב את שלטיה במקום עד אחרית הימים, מבלי להוסיף תמורה כלשהי על תרומתה, שכבר הוּשאה, לביטחונם של חיילי צה"ל.

3.ואם תשאל, נסמך על טענת המבקשת, כיצד זה לא נדרש היתר-בנייה לאותה גדר, לא תימצא לך תשובה בפיה זולת הקביעה כי אותו הסכם נעשה בשיתופה של הרשות המקומית וממילא בידיעתה ובאישורה. אסמכתא כלשהי מטעמה של אותה רשות, על גורמי-התכנון הקשורים בה, לא הוצגה. "לא חושב שעל גדרות מהסוג הזה נדרש היתר בנייה", העיד סמנכ"ל התפעול במבקשת, מר יוסי רם, בבית-המשפט, אלא שמחשבתו לא גובתה בדבר ונותרה הנחה בעלמא. "מדובר בגדר מסיבית, שאורכה 130 מטרים וגובהה כ-2 מטרים", הוא כתב בפסקה הרביעית לתצהירו, במה שמתקשה אתה ליישב עם היעדרה המוחלט של דרישה לרישיון-הקמה בכתובים ולכל הפחות של תיעוד תכנוני כלשהו.

4.מהם תנאיו הנוספים של ההסכם, לא ידעה המבקשת לספר. אולם, באמצעותו של מר רם הוטעם כי היא מקפידה לתחזק באורח שוטף את קטע-הגדר הזה, עד היום. מהם תנאי התחזוקה, שלהם כפופה המבקשת, לא הוסבר ובפרט לא הוצג מקור לתנאים כאלה. יתרה מזאת, עיון בתמונות שהציגה המשיבה (מש/1) מעלה ספקות בדבר מצב התחזוקה של הגדר הזו. אפילו לא הוכח, כטענת המשיבה (פרוטוקול, בעמ' 3, ש' 16-15) כי ניתן לעקפה בקלות מן הצד, הרי שבקיעים בכפיסי-העץ של הגדר נגלים היטב לעין מעיון בתמונות. אין זו גדר, המונעת או מיועדת למנוע כניסה למחנה צבאי.

5.היש בידיך אסמכתא למשהו מן הנטען, נשאל הסמנכ"ל והשיב: "לי אישית ולחברה אין. פשוט המשכנו היסטוריה. אני מכיר את ההיסטוריה מסיפורים וחפיפות שעשו לי לגבי אותו אתר. זה מלפני יותר מ-30 שנה. אין לי שום מסמך" (פרוטוקול, בעמ' 4, ש' 18-6). ובכל זאת, הקשה בא-כוח המשיבה, מאז הגשתה של התובענה בחודש יולי 2014 עמדה למבקשת ארכה ממושכת לפנייה אל הנוגעים בדבר בניסיון למצוא תיעוד כלשהו להסכם הנטען. יש לנו יועצים משפטיים שמטפלים בנושא הזה" – העיד מר רם, שהיה היחיד מבין עובדי המבקשת שמסר תצהיר, "התפקיד שלי הוא התחזוקה של הגדר" (שם, בש' 10).

6.את החסר ביקשה העותרת להשלים באמצעות העדתו של עובד-לשעבר בחברת עבודי, מר זוהר אליאב. "אני מכיר את הנסיבות הכרוכות בהקמת הגדר", כתב בתצהירו, ופירט: "הגדר הוקמה עוד טרם תחילת עבודתי בעבודי. על פי מה שמסר לי בזמנו סמנכ'ל עבודי, מר ויקטור מתתיהו, הגדר הוקמה על פי בקשת הגורמים שהיו מופקדים על האבטחה במחנה הצבאי" (פסקאות 7-6 לתצהיר). מהי זו, אם לא עדות מובהקת מפי השמועה? ומה אעשה, ופגם זה לא יוכל לתקון אך בשל הטענה כי אותו מתתיהו שוב אינו מתגורר בישראל? אם היה מקום לצפות לראייה, שתוצג באמצעות נציגי עבודי, הרי זה גם בענינה של העברה-כביכול של הרישיון להחזקה במקום בין החברות. הסכם כלשהו, בכלל ובהקשר הנדון בפרט, בין עבודי לבין הנתבעת, לא הוצג.

אך התצהיר לא הסתפק בכך. "בין גדר המחנה הצבאי לבין הכביש", כתב עוד מר אליאב, "היה שטח פתוח, דרכו היה חשש שיכנסו גורמים לא מוסמכים למחנה הצבאי". עינינו הרואות – בין הגדר לבין הכביש. מה צורך נמצא, אפוא, בהקמתה של גדר נוספת? לתהייה זו לא נמצא בפי המבקשת מענה.

7.מן המבקשת, אפילו בשלב מוקדם זה של הדיון, היה כל מקום לצפות כי תְּגבה את עמדתה במסמכים ובעדויות של גורמים הנוגעים בדבר. ככל שיש ממש באותה עמדה, חזקה על גורמים מסודרים כמבקשת – חברה מסחרית; משרד הביטחון וצה"ל; ורשויות התכנון והשלטון המקומי – כי יימצא לה תיעוד בראיות כאמור. דא עקא כי זולת העלאתה של גרסה, וזולת עצם קיומם של שלטי-פרסומת במקום הנדון, לא תמכה המבקשת את עמדתה בראיה כלשהי. לאו הגנה, לאו ראשית-הגנה, הציגה המבקשת בפניו של בית-משפט זה.