תא"ק 5360-10-14 בנק ערבי ישראלי בעמ נ' תלחמי

לפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגד הנתבע ביום 18.3.2015 בהעדר הגנה ולהשבת סכום שכר הטרחה שנפסק בפסק הדין מיום 18.3.2015 ושהתובע גבה מהנתבע באמצעות חיוב חשבונו בסכום זה.

ביום 2.10.2014 הגיש התובע תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבע לתשלום סך של 58,655 ₪. אין חולק כי ביום 4.11.2014 קיבל הנתבע העתק מכתב התביעה. בעקבות כך נוהל מו"מ בין הצדדים במסגרתו נשלח ביום 14.12.2014 מכתב מב"כ הקודם של התובע לב"כ הנתבע ובו הוא מודיע לו כי התובע הסכים להסדר התשלומים המוצע על ידי הנתבע וכי לאחר החתימה על הסכם תשלומים ימחק התובע את התביעה שהוגשה נגד הנתבע בתיק זה. הסכם התשלומים נחתם ביום 19.2.2015. במסגרתו צויין בהואיל הראשון כי בתביעה המתנהלת נגד הנתבע בתיק זה הוגשה בקשה למתן פסק דין. וכי אם הנתבע לא יעמוד בתנאי הסכם התשלומים רשאי התובע להגיש את פסק הדין לביצוע בהוצל"פ.

לטענת הנתבע מאחר והוא עומד בתנאי הסכם התשלומים לא היה מקום להגיש בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה נגדו ולא היה מקום לגבות את סכום שכר הטרחה שנפסק בפסק הדין מיום 18.3.2015, בפרט נוכח ההחלטה מיום 1.4.2015 המורה על עיכוב ביצועו עד לבירור הבקשה לבטלו.

התובע התנגד לבקשה וטען כי ההחלטה מיום 1.4.2015 אשר הורתה על עיכוב ביצוע פסק הדין מיום 18.3.2015 עניינה בעיכוב ביצוע הליכים עתידיים ולא בביטול הליך גבית שכבר נעשה. כן טען כי בהסכם התשלומים צוין מפורשות כי התובע הגיש בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבע וכי פסק דין זה יבוצע בהוצל"פ במידה והנתבע יפר את הסכם התשלומים. ההבטחה שניתנה על ידי ב"כ הקודם של הבנק כי לאחר החתימה על הסכם התשלומים תימחק התביעה, לא השתכללה לכדי הסכם מחייב והסכם התשלומים שנחתם מאוחר יותר הוא המחייב.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

אומנם במסגרת הליכי המו"מ הודיע ב"כ הקודם של התובע כי במידה ויחתן הסדר חוב בין הצדדים יפעל התובע למחיקת התביעה, אך עיון בהסכם שנכרת מעלה כי הנתבע הסכים לכך שהתובע יגיש בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נגדו. כן הסכים כי לסכום החוב יתווספו הוצאות ושכר טרחה שיפסקו לפי פסק הדין. כך שאין בסיס לטענה שהתובע לא היה רשאי לעתור למתן פסק דין.

אין חולק כי התובע חייב את חשבונו של הנתבע בסכום שכר הטריה שנפסק בפסק הדין מיום 18.3.2015 בטרם חלפו 30 יום ממועד מתן פסק הדין (סעיף 6(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967). , ובטרם ניתנה ההחלטה מיום 1.4.2015 על עיכוב ביצועו. הסכם התשלומים אפשר לנתבע לשלם את סכום חובו לתובע בתוספת ההוצאות ושכר הטרחה בתשלומים שסוכמו. גביה מידית של סכום שכר הטרחה מנוגדת ללשון ההסכם הקובע בסעיף 4 כי: "באם החייב יפר את תנאי התשלום המוסכם הנ"ל לרבות עיכוב בתשלום מעל 7 ימים, הבנק יהיה רשאי להגיש את פסק הדין לביצוע נגדו ונגד הערב בהוצל"פ...". בהעדר טענה כי הנתבע הפר את הסכם התשלומים אין מקום לחייבו בתשלום סכום שכר הטרחה שלא במסגרת הפריסה לתשלומים שסוכמה.

לפיכך, אני מורה לתובע להשיב הסך של 6900 ₪ שנגבו מהנתבע. סכום זה ישולם על ידי הנתבע בהתאם לתשלומים שסוכמו בהסכם התשלומים מיום 19.2.2015.

הבקשה לביטול פסק הדין מיום 18.3.2015 נדחית.