תא"ק 53107-07-15 בנק מרכנתיל דיסקונט נצרת 17627 נ' חדידה

בפני בקשה לרשות להתגונן נגד התביעה של התובע שהינו בנק.

המבקש חתם על ערבות לפיו הוא ערב לחייב העיקרי ע"ס של 40,000 ₪.

לטענת התובע ,הוא הגיש תביעה נגד החייב העיקרי , קיבל פסק-דין ואף קיבל צו מיצוי הליכים במסגרת תיק ההוצאה לפועל נגד החייב העיקרי , דבר שפתח לו את הפתח להגשת תביעתו זו נגד הערב/המבקש.

המבקש טען בבקשתו ,כי לא התקיימו התנאים המכשירים תביעה נגדו בתור ערב ,שכן התובע מעולם לא פנה אליו ,בהתאם לסעיף 26(א) לחוק הערבות ,התשכ"ז-1967 שכותרתו "הודעה על אי-קיום".

ההודעה אמורה להישלח לערב בתוך 90 יום מהיום שנדרש החייב העיקרי הנערב לקיים את חיובו .

לטענת המבקש ,הוא מבקש לתת לו את יומו בבית-משפט , תוך מתן רשות להתגונן כדי לטעון בין היתר לפטור מקיום ערבותו נוכח הפרת האמור בסעיף 26 לחוק הערבות.

הצדדים זומנו לשמיעת הבקשה בפני ליום 3.5.16 .

המצהיר נחקר על תצהירו והוא לא הכחיש את חתימתו על כתב-הערבות ,אך טען להגנתו כי הוא לא קרא את המסמך לפני החתימה עליו.

הצדדים סיכמו את טענותיהם בפני.

המבקש חזר על בקשתו ואילו המשיב טען כי התביעה כשרה להידון בהליך של סדר-דין מקוצר, ולדעתי הצדק עמו ,שכן התובע בהליך שכזה אינו חייב לצרף את כל המסמכים ואכן די במסמכים שצורפו.

.הלכה ידועה היא כי בתביעה בסדר דין מקוצר יש לתת לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה.

ראה- ע"א 248/89 החברה למוזיקה נ' וורנר, פ"ד מר ( 1 ), 272, 273.

ע"א 594/89 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב ( 1 ) , 722, 723 .

רע"א 39/86 גליק נ' גליק, פ"ד מ ( 1 ), 51.