פסק דין 52607-01-12

תביעה זו עניינה בשאלה האם יש מקום לחייב את הנתבעת, שירביט חברה לביטוח בע"מ, לשפות את התובע, המוסד לביטוח לאומי, בגין גמלאות ששילם וישלם לגב' פלונית (להלן הנפגעת) בשל נזקי הגוף שנגרמו לה, לטענתו, עקב תאונת דרכים. התביעה מתבססת על ההסכם רב השנים בין הצדדים. הסעד הנתבע הוא תשלום סכום בסך 344,380 ₪ (נכון ליום 24.1.12) בצירוף ריבית פיגורים הסכמית שתצטבר עד ליום התשלום בפועל.

עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם סיבוך מֵיַלְדוּתִי, המכונה "ריגוש חיסוני", שהתפתח אצל הנפגעת עקב התאונה הוא בגדר נכות שנגרמה לה, או שמא מדובר בנזק פוטנציאלי שייגרם לעוברה, ככול שתחליט ללדת בעתיד. אם אין מדובר בנכות שנגרמה לנפגעת, אזי לטענת הנתבעת לא חלה עליה חובה לשפות את התובע בגין תשלום הגמלאות.

התובע תמך תביעתו בתעודת עובד ציבור על פיה התאונה הוכרה כתאונת עבודה ונקבעה לנפגעת נכות צמיתה בשיעור 24%. לתעודה צורף אישור תשלומים. הנתבעת הגישה, בין יתר ראיותיה, את חוות דעתו של פרופ' זיידמן שמונה כמומחה בית המשפט בתחום הגניקולוגי בתביעה שניהלה הנפגעת נגד הנתבעת. חוות דעת זו צורפה לבקשה למתן רשות להגן. במסגרת הגשת ראיותיה, צרפה הנתבעת חוות דעת רפואית נוספת של הגינקולוג ד"ר שרון מסלוביץ. התובע התנגד להגשתה.

בין הצדדים הושגה הסכמה דיונית לפיה אדון בתיק לפי הראיות שהוגשו ועל סמך סיכומים בכתב. עוד סוכם בין הצדדים כי גם ההתנגדות לצירוף חוות דעתו של ד"ר מסלוביץ תידון במסגרת פסק הדין ככול שהדבר יידרש לצורך הכרעה.

וזה יהיה סדר הילוכם של דברים. ראשית, אתאר את העובדות וההליכים הנדרשים לענייננו. שנית, אציג בתמצית את הרקע ההסכמי והנורמטיבי בנוגע לקביעות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי. שלישית, אבחן את טענת הנתבעת לפיה במקרה דנן יש לדחות את קביעת הוועדה הרפואית. רביעית, אדון בסוגית הריבית ההסכמית ולבסוף אוסיף הערות.

העובדות וההליכים

הנפגעת, ילידת 20.4.71 נפגעה בתאונת דרכים ביום 19.1.05 בהיותה בשבוע 27 להריונה ולקראת לידה שלישית. בבדיקה שנערכה לה כשבוע לאחר התאונה נמצאו בדמה נוגדנים נגד קבוצת דם RH ואובחן אצלה ריגוש חיסוני. מדובר בתופעה אשר יוצרת סיכון לייצור נוגדנים על ידי מערכת החיסון של האם אשר יעברו אל העובר ויגרמו אצלו להרס כדוריות דם אדומות ועקב כך לאנמיה. ניתן לבצע חיסון המונע תופעה זו. אולם אם החיסון לא ניתן במועד ונוצרו נוגדנים אצל האם, כפי שקרה במקרה של הנפגעת, לא ניתן עוד להחזיר את הגלגל אחור ובכל הריון עתידי קיים הסיכון שהעובר יחלה במחלה המוליטית (אנמיה).

הנפגעת הגישה תביעה נגד הנתבעת לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק פיצויים או החוק) בגין נזקי גוף שנגרמו לה עקב התאונה (ת"א 1454/07). פרופ' זיידמן קבע כי קיים קשר סיבתי בין הופעת הריגוש החיסוני לתאונה (חוות דעתו מיום 7.12.07). פרופ' זיידמן הבהיר כי ניתן לטפל בהצלחה רבה בסיכון שהעובר העתידי של הנפגעת יסבול מחסר דם על רקע הרס של כדוריות דם עובריות על ידי נוגדנים שמקורם באם. ברם קיים סיכון של עד 10 אחוז לפגיעה נוירו-התפתחותית ארוכה טווח בילוד. פרופ' זיידמן לא קבע בחוות דעתו כי לנפגעת נגרמה נכות בתחום הגניקולוגיה. בתחום האורטופדי נקבעה לנפגעת נכות צמיתה בשיעור של 5%.

הנפגעת נבדקה גם על ידי ועדה רפואית ורופאים מטעמה של הוועדה. ד"ר גרנט, מומחה לגניקולוגיה שמונה כפוסק, קבע בחוות דעתו כי קיים קשר סיבתי בין הריגוש החיסוני לתאונה. לדעתו, הסיכוי להצליח לטפל בסיכון של פגיעה בעובר הוא מעל ל-50% (חוות דעתו מיום 28.6.09). במצב דברים זה, נקבע כי "למרות שאין מניעה מוחלטת להיכנס להריון ולסיימו באופן מוצלח, התובעת צפויה עלולה לסבול מסיבוכים קשים בהריונה מה שמונע ממנה להרות שוב לפיכך הסעיף הקרוב הוא עקרות ובהתאם לנסיבות אלה, הפוסק קובע 2/3 מסעיף 27א' 20% נכות בהתחשב בעובדה שניתן בטכניקה של הפריה ניתן להגיע להריון ללא סיכון זה..." (השלמת חוות דעת מיום 27.1.10).