תא"ק 52394-01-16 עירית ירושלים נ' סלהב ואח'

בפני בקשת רשות להגן ובה טענות למחיקת התביעה על הסף, בין היתר בשל התיישנות והעדר יריבות.

1. התביעה שלפני עניינה חוב ארנונה של חב' אחים סלהב בע"מ ח.פ. 512628108, לתקופה שמיום 1/1/04 ועד ליום 31/3/05, לגבי נכס אחד (מס' זיהוי 011), וכן ארנונה לגבי נכס שני (מס' זיהוי 019) לתקופה שבין 1/1/04 ועד ליום 31/3/05.

2. לטענת התובעת בגין הנכס הראשון קיבלה העיריה פסק דין בהעדר הגנה (תיק 706116/04), ביום 11/7/04. אני מסופקת אם פסק הדין בתיק שנפתח ב-2004 יכול להכיל חוב שטרם התגבש, אך אניח לצורך הדיון שכן.

   בגין הנכס השני צורף לתביעה פסק דין שלא קשור לתקופת החוב, משום שמדובר בת.א. 18612/00 (משמע החוב נשוא פסה"ד נוצר לפני שנת 2000).

3. בחודש ינואר 2016 הוגשה התביעה כנגד בעלי השליטה של החברה, בהתאם לסעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה(תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), התשנ"ג-1992, אשר מחיל את סעיף 119 א' לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) גם על חובות ארנונה.

   ס' 119 א'(א)(3) לפקודת מס הכנסה קובע כדלקמן:

   "בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה".

4. תביעה אישית כלפי בעלי שליטה, כפופה אף היא לדיני ההתיישנות. חלפו 11 שנים מיום יצירת החוב, או 10 שנים ו-תשעה חודשים מיום פסק הדין.

5. לא יתכן שהמשפט הסתמי שנכתב בכתב התביעה: "על אף פסק הדין והליכי גבייה שננקטו, לא נגבה החוב, ועל פי הידוע לתובעת החברה החייבת אינה פעילה כיום", יהיה בו די כדי להאריך את תקופת ההתיישנות. (הנתבע טען כי החב' הפסיקה לפעול ב-2002).

6. בכל מקרה, הירידה לנכסי בעלי השליטה, היא בגובה נכסי החברה שהועברו אליהם ללא תמורה, וגם זאת חזקה שניתנת להפרכה. אני מרשה לעצמי להניח כי העובדה שנתבע מס' 2 זכאי לסיוע משפטי, תורמת אף היא לקלישות התביעה וסיכויי הגבייה שלה. לטענת המבקש לפיה כלל אינו בעל שליטה, לא התייחסתי בהחלטי זו, באשר זו טענה שיש להוכיחה והיא מנוגדת לכאורה לתדפיס רשם החברות שצורף לכתב התביעה, בהיותו בעל רוב המניות ודירקטור.