תא"ק 50848-04-15

בקשת רשות להתגונן.

1. התובעים הם מתווכים מוסמכים בעלי רישיון לעיסוק בתיווך בהתאם לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996. הנתבע חתם על הסכם תיווך לקניית דירת מגורים ברחוב ניסן הרפז 2/11 בירושלים לפיו הוסכם שדמי התיווך יהיו בשיעור 2% ומע"מ.

התביעה הוגשה לגביית דמי התיווך.

2.בבקשה טוען הנתבע שהתובעים לא היו שותפים בעסקת המכירה, מעבר להבאת והצגת הדירה הנתבע ולאשתו. כן נטען שסוכם בעל פה, במעמד החתימה, כי עמלת התיווך תעמוד על סך של פחות מ-1% ולא יותר מ-20,000 ₪ .

3.אמנם הנתבע טוען שהתובעים לא עשו כל פעולה בנוגע לקידום ולהוצאה לפועל של עסקת רכישת הדירה וכי הגורם היעיל היה מתווך של מוכרי הדירה, ואולם הנתבע הצהיר שהתובעים הם אלו שהביאו והציגו בפניו את הדירה. מכאן שהנתבע מודה כי התובעים פעלו ותרמו לקניית הדירה על ידו.

4.הנתבע לא כפר בהסכם התיווך שבכתב ולא טען לפגמים שבו או להעדר כשרותו. הנתבע אף לא טען כי בשלב כלשהו, הוא שלח הודעת ביטול בקשר להסכם התיווך שנחתם.

למעשה הנתבע אינו כופר בקיומו של הסכם התיווך, בחתימתו עליו ובחובתו לשלם לתובעים עמלת תיווך. הנתבע אף הצהיר כי הוא פנה מספר פעמים לתובעים במטרה לשלם את עמלת התיווך בה הוא מחויב לטענתו. כך שהנתבע בעצמו ( ראו למשל: סעיף 10 לתצהיר), מודה בדבר חובתו לשלם לתובעים עמלת תיווך ומכאן שבתצהירו, סותר הנתבע את טענותיו בנוגע לתרומת התובעים לקניית הדירה.

5.טענתו של הנתבע היא כי היה סיכום בעל-פה, במעמד החתימה על הסכם התיווך, עם התובעים, על כך שסך עמלת התיווך תעמוד על סך של עד 1% ובכל מקרה לא תעלה על 20,000 ₪. הנתבע לא העלה כל טיעון או הסבר מדוע על אף הסיכום בעל-פה בין הצדדים, נחתם ההסכם כפי שנחתם.

קושי נוסף בגרסת הנתבע טמון בטענה כי סוכם בעל-פה על סך של פחות מ 1% ולא יותר מ-20,000 ₪, כאשר בהסכם נכתב מפורשות שמבוקש עבור הדירה סך של 4,100,000 ₪ וכידוע 1% מסכום זה עומד על הסך של 41,000 ₪ הכפול מהסכום הנטען על ידי הנתבע.

6.עם זאת, בשלב זה של ההליך, אין צורך בהוכחת העובדות הנטענות, אלא רק בבחינת הגנת הנתבע באם המדובר בהגנת בדים אם לאו.