תא"ק 50759-12-15 כלל פנסיה וגמל בע"מ נ' ברוך

המשיבה הגישה ביום 28.1.16 תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סכום של 43,667 שקלים, וזאת לטענתה בגין הלוואה בסכום של 21,000 שקלים, שקיבלה ממנה המבקשת בשנת 2004 , ואשר מועד פירעונה חל ביום 28.12.2006, היינו לפני כתשע שנים.

לכתב התביעה צירפה המשיבה דף פרטי הלוואה שנערך על ידה, שאינו נושא את חתימת המבקשת או אישור מטעמה, ואף לא רשום עליו פרטי חשבון הבנק אליו הועבר לכאורה סכום ההלוואה.

בתביעתה טענה המשיבה כי המבקשת התחייבה להחזיר את ההלוואה בתשלומים חודשיים צמודים למדד וללא ריבית, אך עיון בפרטי דף ההלוואה מלמד כי ההלוואה לא הייתה צמודה למדד ונשאה ריבית של 6.5%, ואמורה הייתה להשתלם בסוף התקופה בסכום כולל של 24,862.84 שקלים. למצער, קיימת אי בהירות בנוגע לנתונים אלה, לנוכח העובדה שבדף פרטי ההלוואה נאמר כי סכום הפירעון החודשי עומד על 24,682.84 שקלים, נתון שאינו סביר על פניו.

בכתב התביעה נאמר כי המבקשת הודתה בקיומו של החוב במסגרת התכתבות שנערכה בין הצדדים וזאת כעולה מנספח 2 לכתב התביעה, אך נספח זה לא צורף לכתב התביעה.

המסמך הנוסף שצורף לכתב התביעה הוא מכתב דרישה מטעם המשיבה שהוצא במרץ 2014.

המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן, בקשה למחיקת כותרת, וכן בקשה לדחייה על הסף עקב התיישנות עילת התביעה.

בבקשתה לרשות להתגונן העלתה המבקשת טענת התיישנות וכן טענות בדבר חוסר תום ליבה של המשיבה. כמו כן נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר שיש בו כדי לגרום נזק ראייתי בהעדר אפשרות לעיין בחוזה ההלוואה ופירוט התנועות בקרן ההשתלמות על מנת לברר אם סכום ההלוואה, ככל שניטלה, נפרע בעבר. בבקשותיה הוסיפה המבקשת וטענה נוכח השיהוי הרב אין הצדקה לדרישתה של המשיבה לקבלת ריבית בשיעור של 6.5% ממועד הפירעון הנטען ועד להגשת כתב התביעה.

בבקשה למחיקת כותרת נטען כי המשיבה צירפה לכתב התביעה מסמכים חד צדדיים שאינם יכולים לשמש ראיה בכתב לתמיכה בכתב תביעה מקוצר. עוד נטען כי במסגרת ההתכתבות בדואר אלקטרוני לא הודתה המבקשת בנטילת ההלוואה, אלא כל בקשתה הייתה לקבל פרטים אודות קרן ההשלמות ופרטי ההלוואה הנטענת.

המשיבה הגישה תגובה מטעמה בה הועלו טענות עובדתיות, ללא תמיכתן בתצהיר, תוך צירוף מסמכים שלא נכללו במסמכי התביעה, לרבות תדפיס בדבר העברת כספים לחשבונה של המבקשת (להלן- התדפיס). נטען כי התדפיס הוא בגדר רשומה מוסדית שיש בו כדי לשמש ראשית ראיה לצורך הגשת התביעה בסדר דין מקוצר, הגם שחוזה ההלוואה לא אותר עד עתה.

כן טענה המשיבה כי משהודתה המבקשת במסגרת ההתכתבות בדואר אלקטרוני בנטילת ההלוואה, חל במקרה דנן סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, ולכן אין מקום לדחיית התביעה על הסף עקב התיישנות.

בתשובתה טענה המבקשת כי אין בתדפיס האמור משום ראשית ראיה לקיומה של התחייבות אלא רק אינדיקציה להעברת סכום כסף מטעם המשיבה. בנוסף נטען, כי אין בתדפיס משום ראשית ראיה להתחייבות בגובה סכום התביעה כנדרש בתקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן- תקנות סדר הדין האזרחי).