תא"ק 50667-03-16 בנק הפועלים בע"מ נ' ברגר

בעניין: בקשת רשות להתגונן

1.ביום 23/3/16 הגיש התובע כנגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר על סך 146,689 ₪ בגין יתרת חובה בחשבונו של הנתבע אצל התובע המורכבת בעיקרה מיתרת חוב בגין שתי הלוואות אשר ניתנו לנתבע בשנים 2012 ו – 2014. לכתב התביעה צורפו בקשה להלוואה מיום 19/11/14, פירוט אשראי הכולל את נתוני שתי ההלוואות ותדפיס תנועות אחרונות בחשבון העו"ש.

2.ביום 21/4/16 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן. הנתבע טוען כי ההלוואה היחידה שקיבל מהתובע היתה הלוואה מיום 19/11/14. נטען כי הלוואה זו ניתנה לו ללא כל בטוחה וכך נכנס לסחרור חובות. נטען כי הריביות שחושבו על ידי התובע אינן בהתאם להסכמות בין הצדדים. נטען כי התובע מכר רכב משועבד אך לא זיכה את החשבון בכספי המכירה למרות שהופקד בחשבון סך של 40 אלף ₪. עוד טוען הנתבע כי החשבון התנהל במשך תקופה ארוכה בחריגה משמעותית מהמסגרת וכך התעשר התובע על חשבון הנתבע בשל הריבית החריגה, הגבוהה משמעותית מהריבית שהיה משלם עבור מסגרת גבוהה יותר. הנתבע טוען כי מעולם לא הסכים שמסמכי הבנק וחשבונותיו נאמנים עליו והבנק רשאי לשנות את שיעורי הריבית. הנתבע טוען כי יש לו טענת קיזוז בגובה כל הנזקים הכספיים שנגרמו לו בחשבון בצירוף הסך של 40 אלף ₪ שהתקבל ממכירת הרכב. נטען כי הבנק פעל בניגוד לסעיף 7 לחוק הבנקאות הקובע איסור על התניית שירות בשירות. נטען כי הבנק לא יכול להוכיח קשר הגיוני להתנהלותו בדרך של מתן אשראי בחשבון המחויב בריבית חריגה ומתן אשראי נוסף הממומן למעשה מהחשבון ונושא ריבית בשיעור העולה על שיעורי ריבית החובה או הריבית החריגה. נטען כי התובע פעל באופן לא חוקי כאשר התנה את מתן האשראי בחשבון באשראי נוסף וזאת בניגוד להוראות בנק ישראל. הנתבע טוען כי אם הבנק היה מנהל את החשבון ללא הטעויות והמחדלים המפורטים בבקשה יש להניח שהחשבון היה נמצא ביתרת זכות.

3.ביום 26/5/16 הוגשה תגובת התובע המתנגד למתן רשות להתגונן. נטען כי לא רק שהנתבע נטל את ההלוואה הנזכרת בתביעה אלא הוסיף ונטל הלוואה נוספת בשנת 2013, אשר נפרעה באמצעות כספים שנתקבלו ממכירת רכבו של הנתבע, אשר נמכר על ידי הנתבע עצמו. ב"כ התובע מסביר כי לא צירף את מסמכי ההלוואה מיום 5/3/12 לכתב התביעה כיוון שהמסמכים לא אותרו במועד הגשת התביעה והמסמכים מצורפים לתגובה. כמו-כן מצורפים דפי חשבון לתקופה מיום 31/1/12 עד 31/3/16 המלמדים כי כספי מכירת רכבו של הנתבע בסך של כ – 38 אלף ₪, שימשו לפרעון ההלוואה משנת 2013, אשר שימשה להקטנת החוב בגין ההלוואה משנת 2012. נטען כי עיון בדפי החשבון מלמד כי טענות הנתבע נסתרות, כאשר הנתבע פעל בחשבון באופן רגיל לחלוטין לאורך תקופה ארוכה.

4.תגובת התובע הומצאה לנתבע ביום 5/6/16. בהתאם להחלטתי מיום 26/5/16 היה על הנתבע להשיב לאמור בתגובה תוך 20 יום ממועד קבלתה. הנתבע לא השיב לאמור בתגובה עד עצם היום הזה.

5.לאור האמור בהחלטתי מיום 26/5/16, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מהטעמים שיפורטו להלן.

7.במסגרת הבקשה העלה הנתבע טענות רבות כנגד אופן ניהול החשבון תוך שהוא מפנה להוראות חוק שונות. מרבית הטענות שהועלו הן טענות סתמיות וכלליות, שאינן עומדות במידת הפירוט המוטלת על מבקש רשות להתגונן. גם אם ניתן היה לייחס את העדר הפירוט למיעוט המסמכים שצורפו לכתב התביעה, לא ניתן עוד לעשות זאת לאחר שלתגובה צורפו מסמכים רלבנטיים נוספים לרבות מסמכי ההלוואה הנוספת שלא צורפו לכתב התביעה ופירוט תנועות בחשבון למשך למעלה מארבע השנים שקדמו להגשת התביעה. במצב דברים שכזה בחירתו של הנתבע שלא לנצל את זכותו להשיב לאמור בתגובה מהווה הודאה שבשתיקה בטענות התובע ובחוסר הממשות של טענות הנתבע.