לאומי נ' נ.י. ניקו יזמות בע"מ

לפניי בקשת הנתבעת מס' 1 למתן רשות להתגונן, לאחר שההליכים נגד הנתבע מס' 2 (להלן: "מר ד'") לבדו עוכבו בצו בית המשפט המחוזי בתיק פש"ר (חיפה) 12308-02-14 מיום 26/3/14.

המבקשים טענו בבקשה, שהוגשה ביום 5/5/13, כי המשיב הגיש את התביעה ביום 27/1/13 שלא בצדק ובחוסר תום לב, מאחר ויתרת החוב בחשבון המבקשת עמדה על הסך 687 ₪ בלבד, סכום המצוי בתוך מסגרת האשראי המוסכמת, וכי חלק הארי של סכום התביעה בסך 154,570 ₪ הינו בגין הלוואות, שלא הועמדו לפרעון מיידי, ואשר המבקשת מוכנה להמשיך ולפרוע לפי תנאיהן. בתצהירו, פירט מר ד' כי בחודש אפריל 2012, הודיעה לו נציגת המשיב על הפסקת האשראי לחברה, והפסקת כיבוד צ'קים, וזאת לטענתו למרות שהחברה עמדה במסגרות האשראי, שקיבלה מפעם בפעם. המבקשים טוענים כי בפעולות המשיב, לרבות החזרת צ'ק שטרם הגיע זמנו, הביא להגבלת חשבון החברה, לרישום שלילי במאגרי מידע, וטוענים לקיזוז נזק בגין לשון הרע בסך 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק. הנתבעים טוענים כי נסיונות מטעמם להסדר המחלוקת לא נשאו פרי.

לבקשה צורפו שתי בקשות להקצאת אשראי מיום 19/2/12 בסך 20,000 ₪ (נספח 1 לבקשה) ומיום 26/2/12 בסך 30,000 ₪ (נספח 2). המסגרת האחרונה היתה בתוקף עד ליום 26/2/13 כולל. עוד צרפו הנתבעים דפי חשבון מחודש ינואר 2012 עד יולי 2012 (נספח 3), צילום צ'ק ע"ס 608 ₪ לז.פ. 28/2/13 שהוצג בחשבון ביום 15/1/13 וחולל (נספח 4), והתראה על חמישה צ'קים הכוללת צ'ק זה (נספח 5). המבקשים צירפו מכתב, ששלחו ביום 5/2/13 בבקשה לבטל רישום צ'ק זה כצ'ק שחולל בהעדר כיסוי אלא מסיבה טכנית (נספח 6).

בדיון, שהתקיים לפניי ביום 17/2/14 נחקר מר ד' על תצהירו, לאחר ששיחרר את עורך דינו מייצוג, ובקשתו לדחות את הדיון עקב הליכי פשיטת רגל, בהם החל, נדחתה.

בחקירתו אישר מר ד' כי קשיי הנזילות של המבקשת, עליהם הצהיר כזמניים, נותרו קבועים, וטען כי בין היתר אין המבקשת פורעת את ההלוואות מאחר והוא סבור שלמשיב חלק בקשייה של המבקשת. מר ד' חזר על טענתו לפיה המשיב דחה על הסף את הצעותיו לפתרון הבעיה, ואישר חתימתו על מסמכי המשיב: חוברת תנאים כלליים (מש/1), בקשה לביטול מסגרת אשראי זמנית ושוטפת (מש/2), אישור יתרת חוב מיום 30/5/12 ובקשה להלוואה בסך 141,000 ₪ (מש/3), וטפסי בקשה לקבלת אשראי על הסך הנ"ל בפריסה ל-60 תשלומים (מש/4).

מר ד' חזר על טענותיו לעניין ביטול מסגרת האשראי בחודש אפריל 2013 ללא התראה ועל החזרת הצ'ק, וצירופו לרשימת הצ'קים בהתראה לפני הגבלה, למרות שהיה אמור להיות מוחזר מסיבה טכנית. מר ד' נשאל האם יש לו הוכחה ששלח את המכתב, נספח 6 לבקשה, לבנק, והשיב שלא, וגם אישר כי אפשר שלא שלח אותו למפקח על הבנקים, למרות שכתב זאת במכתב. מר ד' חזר על רצונו להגיע להסדר עם המשיב, אך כאמור בפתח ההחלטה, ניתן נגדו בינתיים צו כינוס נכסים.

למבקשים ניתנה האפשרות להגיש סיכומים בכתב ומר ד' עשה כן בשם שני הנתבעים. שם העלה טענות חדשות, המופנות בעיקר כלפי שותפו, משה שובל, שלטענתו רימה אותו. כך טען מר ד' כי מי שניהל את החברה היה אותו שובל, והוא, מר ד', שימש רק "חותמת גומי", ולא קיבל דבר. מר ד' טען כי בכל פעולותיו מול הבנק פעל בהנחיית מר שובל. אלה כמובן טענות עובדתיות חדשות, שאינן מופיעות בתצהיר, ואין מהוות חלק מהפלוגתאות בבקשה, וממילא אין בהן טענה כלפי המשיב. גם נגד המשיב העלה מר ד' טענות חדשות, לפיהן המשיב לא דרש מהמבקשת בטחונות ונתן לה הלוואות טלפונית, ללא התרעה על הסיכון שבכך. מר ד' טוען כי בהנחיית אותו שובל נטל גם משכנתא, וגם חתם על ההסכם מיום 30/5/12, שהוצג ע"י ב"כ המשיב בדיון, וזאת למרות שהמבקשת לא יכולה היתה לעמוד בהסכם. מר ד' חזר על הטענות לעניין הנזק שגרם המשיב למבקשת, והעלה עוד טענה חדשה בעניין חתימתו על כתב הערבות. מאחר וזו טענה אישית שלו, וההליכים נגדו מעוכבים, ממילא אין בסמכותי לדון בה.

המשיב הגיש סיכומים, ביקש לא לקבל טענות של המבקשים בסיכומים, שלא נזכרו בתצהיר, טען כי הבקשה סתמית ובלתי מפורטת, ואין ביטוי חשבונאי לטענות. הבנק מציין כי המבקשים הודו באי פרעון ההלוואות, ובאי עמידה בהסדר התשלומים, וכי המשיב זכאי להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי לפי מילות ההסכמים בין הצדדים (מש/1). המשיב מפנה לכך שטענות המבקשים אודות ביטול מסגרת האשראי ברופן חד צדדי הופרכו מהמסמכים מש/2, המעידים על ידיעת המבקשים וחתימתם על כך עוד בחודש פברואר 2012, ולאחר מכן בהודאת המבקשים בחוב ביום 30/5/12 (מש/3, מש/4). לגבי הטענה בעניין הצ'ק שהופקד טרם זמנו, אך נכלל ברשימת הצ'קים המסורבים, טען המשיב כי מר ד' אישר כי אפשר שהמכתב לא נשלח, וממילא לא היה כיסוי בחשבון החברה, ופרט לחמשת הצ'קים שנכללו בהתראה המשיכו וחוללו בחשבון צ'קים נוספים, ולכן אין קשר סיבתי בין חובותיה הרבים של המבקשת להחזרת צ'ק זה דווקא. יצויין כי המבקשת יכולה היתה להגיש תביעה לביטול ההתראה בנימוק של החזרה טכנית, אך לא עשתה כן, והדבר מעיד כי אין משמעות לצ'ק זה דווקא במצבה הכלכלי של המבקשת.

הטענה כנגד מתן אשראי ללא בטחונות הינה טענה שנדחתה בפסיקה מלהוות הגנה, והיה מי שהגדיר אותה גם "טענה חצופה":