תא"ק 5025-08-12 ד. לי-אור שרותי רכב בע"מ נ' אלסייד ואח'

ההליכים וטענות הצדדים

1.בפני שתי בקשות, האחת למתן רשות להתגונן והשניה לביטול פסק דין, שהוגשו על ידי שני הנתבעים בתביעה כספית על סך 25,498 ₪, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר, ושבה ניתן פסק-דין בהעדר התגוננות נגד אחד הנתבעים בלבד. הדיון בשתי הבקשות התקיים במאוחד. לשם הבהירות, תכונה המשיבה "התובעת", ואילו כל אחד מהמבקשים יזוהה על פי שמו הפרטי, "נאיף" הוא מבקש הרשות להתגונן, ואילו "עיסאם" הוא מבקש ביטול פסק-הדין.

2.על פי כתב התביעה, תיקנה התובעת, המפעילה מוסך, משאית עבור נאיף. נאיף שילם את מרבית התמורה, אולם נותר חייב סך 22,000 ₪. לפרעון סכום זה מסר בידי התובעת שיק שלו, ובנוסף מסר לה שיק שני, אף הוא משוך על ידו, שנועד לביטחון. על שיק הביטחון חתם עיסאם כערב לפרעונו. שני השיקים הוצגו לפרעון וחוללו על ידי הבנק הנמשך. הסכום נתבע, כמובן, רק פעם אחת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. צילומי השיקים (פנים וגב) צורפו לכתב התביעה. על-גב שיק הביטחון ניכרת חתימה הנחזית להיות חתימת עיסאם, וכן שמו ופרטיו, אולם מייד בצמוד אליה, ומעליה, ניכרים גם רישומים קודמים, שנמחקו בעט.

3.כאמור, נגד עיסאם ניתן ביום 22.10.2012 פסק-דין בהעדר התגוננות, בהתבסס על אישור מסירה הנחזה להיות חתום על ידו.

4.נאיף הגיש בקשת רשות להתגונן, ובה טען כי סיפור המעשה אכן היה כמתואר בכתב התביעה, למעט זאת, שהחתימה על גבי שיק הביטחון, הנחזית להיות חתימתו של עומר, מזויפת, וכן, כי שיק הביטחון הוצג לפרעון שלא כמוסכם, ולאחר שחולל התייצב נאיף במשרדי התובעת, בלווית עיסאם ועדים נוספים, ושילם סך של 17,000 ₪ במזומן, כפי שהוסכם בינו לבין התובעת, לשם סילוק סופי של דרישות התובעת. התובעת התחייבה להחזיר את שני השיקים, אולם לא עשתה כן, ועל כן אין הוא או עיסאם חייבים לתובעת דבר.

5.עיסאם הגיש בקשה לביטול פסק-הדין שניתן נגדו. בקשתו הוגשה ביום 30.12.2012. הוא אישר כי מענו הוא כמופיע ע"ג אישור המסירה, אולם כי החתימה הנחזית להיות חתימתו ע"ג אישור המסירה מזויפת. לגוף העניין טען, כי אכן בתחילה חתם על גב שיק הביטחון כערב, אולם לאחר מכן – בעקבות מחלוקת שנתגלעה בין נאיף לבין התובעת באשר לסכום יתרת החוב, מחק את שמו ואת חתימתו מגב השיק. הפרטים המופיעים עתה – פרטיו וחתימה הנחזית להיות חתימתו – לא הוספו על ידו, אלא זויפו.

6.על בקשה זו הגיבה התובעת וטענה, ראשית, כי הבקשה הוגשה באיחור, ושנית, כי חזקת תקינות המסירה באמצעות הדואר לא הופרכה, ואף על ספר מסירות דואר רשום מופיעה חתימה נוספת כמו גם הרישום "עיסאם", כשם המקבל (אם כי אעיר, כי לעינו של בית המשפט נראה השם דווקא כ-"ויסאם").

7.עיסאם נזכר להגיש תגובתו על תגובה זו רק בחלוף כ-7 חודשים, אם כי בא-כוחו הסביר זאת בכך שהוא עצמו לא היה בקו הבריאות (אולם יוער, כי לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת תגובה זו). מכל מקום, עיסאם טען, כי ידע על פסק-הדין רק כאשר אחיו קיבל עבורו את האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל (אולם תאריך ארוע זה לא נזכר בתגובה), וכי מייד לאחר מכן הגיש את הבקשה. תגובה זו, יש להעיר, לא נתמכה בתצהיר, ולאחר שניתנה החלטה

המורה על מחיקתה, הוגשה בשנית (בלא ליטול רשות, ושוב בלא לבקש הארכת מועד), בצירוף תצהיר.

8.בדיון שהתקיים לשמיעת הבקשות, נחקרו שני המבקשים, ויוער לשם הסדר הטוב, כי חרף היותו בעל דין, לא שהה עיסאם באולם בשעה שנאיף נחקר.

9.בחקירתו, לא ידע נאיף להשיב על שאלות בסיסיות, כגון סך עלות התיקון (אם כי יוער שהחקירה היתה 4 שנים לאחר הארוע; אולם, רק כשנה לאחר שנכתב התצהיר), ואף הסביר כי אינו קורא עברית, וכי תוכן התצהיר הוסבר לו בעל פה קודם שחתם עליו. הוא אישר כי מסר את שני השיקים, אחד מהם כשיק ביטחון, עבור יתרת תמורת התיקון. הוא התקשה להסביר את התכלית שבמסירת שני שיקים, שניהם משוכים על ידו, אם אין ערב לפרעון אחד מהם, וגם הודה שאין הוא מבין כלל את משמעות המונח "ביטחון". הסברו לכך ששילם 17,000 ₪ במזומן בלא לקבל לכך אסמכתא היתה כי סמך על בעל המוסך, לאחר שקרוב משפחה שלו אמר לו לסמוך עליו. לא היה לו הסבר מניח את הדעת לכך שהתובעת תסכים לקבל 17,000 ₪ במקום 22,000 ₪ שהיו מגיעים לה.