לינצר נ' קנילסקי

החלטה בבקשת רשות להתגונן.

1.התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבע בגין נזק שנגרם לו כתוצאה מהפרת חוזה שנחתם בין הצדדים. בקשה למחיקת כותרת נדחתה בהחלטה מיום 06.04.17. נקבע כי על הנתבע להגיש את בקשתו למתן הרשות להתגונן בתוך 20 ימים. בדיון שהתקיים ביום 17.07.17 חזרו הצדדים על טיעוניהם כשהתובע מבקש את דחיית הבקשה ולחילופין התניית הרשות להגן בהפקדת ערובה בקופת בית המשפט.

2.כמפורט בהחלטה מיום 06.04.17, לטענת התובע, בין הצדדים נחתם הסכם כי הנתבע יירשם כבעלים של דירה שרכש התובע, ברעננה. לאחר שהוחלפו טיוטות הסכם בין התובע למר נחמוקה (להלן: "רוכש") לא הושלמה העסקה. לאחר מכן התברר לתובע כי הנתבע השלים את מכירת הדירה לרוכש, כשלצורך השלמת המכירה פעל הנתבע לסילוק המשכנתא שהייתה על הדירה, הסרת הערת האזהרה והחלפתה בחדשה לצורך הרכישה, הנתבע נטל לידיו את כל התמורה שהתקבלה מהמכירה ולא העביר את כספי המכירה לתובע והכל בניגוד להסכם שנחתם בין התובע לנתבע.

3.בבקשה למתן רשות להתגונן טען הנתבע בתצהירו, כי הדירה שנמכרה לרוכש, הייתה דירה שבשנת 2012 רכש הנתבע מכספו, עבור עצמו ולאחר ששמע על קבוצת הרכישה שבנתה את הבניין בו מצויה הדירה מושא ההליך. הדירה נמכרה לרוכש לאחר שהנתבע היה זה שפעל למכירתה באמצעות פרסומה ובאמצעות התקשרות עם מתווכי דירות.

לטענת הנתבע, ללא קשר לרכישת הדירה שנמכרה, התובע פנה אליו בבקשה שיעזור לו לרכוש דירה. פניית התובע נעשתה לאחר ובעקבות העובדה שהתובע שמע על רכישת הדירה שרכש הנתבע בפרויקט. נטען כי הייתה הכרות קודמת בין הצדדים, לרבות הערב שהיה שותף של התובע בעסקיו. רכישת הדירה עבור התובע לא יצאה לפועל שכן הנתבע הבין שרישום הדירה על שמו נועד לאפשר לתובע להתחמק מתשלום מס. הנתבע טען שלא בכדי המסמכים שצורפו לכתב התביעה חסרים ולא נושאים את חתימתו, שכן הם לא נחתמו בעקבות סירובו לרכוש עבור התובע את הדירה ולהיות שותף בהעלמת מס.

4.בשלב זה של ההליך, על בית המשפט לבחון האם יש בבקשה ובתצהיר שצורף אליה להיות הגנה לנתבע בפני התביעה. ככל ויתברר כי אם תוכח הגנת הנתבע ויש בה להגן עליו בפני התביעה, יש לקבל את הבקשה ולתת רשות לנתבע להתגונן בפני התביעה. בשלב זה של ההליך בית המשפט אינו בוחן את הוכחת טענות המבקש אלא רק האם יש בגרסת המבקש הגנה בפני התביעה (ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' Warner Home Video (Ltd) U.K פ"ד מו (2) 273).

5.נוכח העובדה שגם לטענת התובע הדירה נרשמה על שם הנתבע, אין לדעת בשלב זה של ההליך, מי מבין שני הצדדים היה הבעלים של הדירה שנמכרה לרוכש וגרסתו של מי מבין שני הצדדים, היא התואמת את אשר קרה במציאות.

גרסת הנתבע היא כי הדירה שמכר לרוכש, נקנתה מכספו, הייתה בבעלותו וכי מכירתה לרוכש הייתה ביוזמתו ובפעולות שנקט באופן בלעדי וללא קשר לתובע.

ככל שאכן תוכח גרסה זו, הרי שיש בה להיות הגנה מפני התביעה ואף מעבר לכך.

השאלה האם המסמכים שצרף הנתבע כמעידים עליו שהוא הבעלים של הדירה שנמכרה לרוכש, אכן מעידים עליו כעל בעל הדירה, או שמא הם תואמים לגרסת התובע שבהתאם לסיכום בין הצדדים הנתבע יהיה זה שיעמוד ב"חזית" הרכישה וכבעלים הנחזה של הדירה, היא שאלה שתתברר במסגרת ההליך.

לגרסת הנתבע יש אפוא הגנה אפשרית בפני התביעה.

6.עם זאת, בהתאם לתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 רשאי בית המשפט להתנות את הרשות להתגונן בהפקדת ערובה.

מהטעמים שיפורטו יש מקום לחייב הנתבע בהפקדת ערובה בקופת בית המשפט, כתנאי למתן רשות להתגונן.

ראשית, במהלך הדיון שהתקיים טען הנתבע לראשונה ובניגוד לכתוב בתצהירו, כי הוא העביר לתובע סך של 650,000 ₪. נטען שלאחר רכישת הדירה, התובע החזיר לו את הכסף במהלך החזר תשלומי המשכנתא שנלקחו לצורך רכישת הדירה. לגרסה זו אין זכר בתצהיר ולמעשה מדובר בגרסה חדשה. העובדה שהנתבע הציג שתי גרסאות שונות וסותרות כהגנה בפני התביעה, מחלישות את קיומה של הגנה בפני התביעה.