חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

תא"ק 50171-06-14 בית שריר בעמ נ' תמים ואח'

: | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום אשדוד
50171-06-14
22.10.2014
בפני הרשמת:
טלמור פרס

- נגד -
המבקשים:
1. דני תמים
2. נורית תמים

המשיבה:
בית שריר בע"מ
החלטה
 

 

לפני בקשת המבקשים לדחיית התביעה על הסף ולחילופין להעברת התובענה לבית המשפט בתל אביב.

1.לטענת המבקשים, בבסיס התביעה עומד הסכם הלוואה אשר נערך ונחתם בחולון ולפיכך מוקנית הסמכות המקומית לבית המשפט במחוז תל אביב.

נטען כי על אף האמור בסעיף 19 לכתב התביעה, ולפיו הסמכות המקומית נתונה לבית משפט זה, בשל מקום התחייבות המבקשים לתשלום ההלוואה ו/או המקום ממנו נלקחו הכספים, לא צוין בכתב התביעה מהו מקום ההתחייבות לתשלום והמקום ממנו נלקחו הכספים. המשיבה הסתפקה בציון מקום מושבה, אשר אינו רלוונטי לעניין הסמכות המקומית.

 

2.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה מקום יצירת ההתחייבות היה באשדוד והכספים ניתנו למבקשים במקום העסק של המשיבה באשדוד. כמו כן מקום עסקו של המבקש 1 במועד יצירת ההתחייבות באשדוד, כמו גם המקום שנועד לקיום ההתחייבות. רק הסכם ההלוואה נחתם בחולון בשל מיקום משרד ב"כ המשיבה דאז.

 

3.בתשובתם טוענים המבקשים כי למעט מקום מושבה של המשיבה נכון לתקופת מתן כספי ההלוואה אשר היה באשדוד, טיעון שאינו רלוונטי לעניין תקנה 3(א) לתקסד"א, לא צוין בכתב התביעה מהו מקום התחייבות המבקשים לתשלום ההלוואה או המקום ממנו נלקחו הכספים.

מאידך, על הסכם ההלוואה המהווה בסיס לכתב התביעה צוין כי נערך בחולון.

 

4.לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפני, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

עילת התביעה בענייננו הינה טענה בדבר אי תשלום יתרת כספי ההלוואה שניתנה למבקשים.

אין מחלוקת כי הסכם ההלוואה נשוא כתב התביעה נערך ונחתם בחולון. אין אף מחלוקת כי מקום מושבה של המשיבה הינו באשדוד וכי הסכם ההלוואה נעדר הוראה בדבר מקום קיומו של החיוב.

 

5.כאמור, המבקשים טוענים כי כתב התביעה נעדר תימוכין באשר למקום ההתחייבות ומקום נטילת הכספים. אין בטענה זו לסייע למבקשים שעה שלא הוסכם על מקום קיום ביצוע החיוב בהסכם ההלוואה.

בהנחה, שלא ניתן ללמוד דבר על מקום השיפוט מתוך הסכם ההלוואה, יש לבדוק את "המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות"(תקנה 3(א)(3) לתקנות). ההתחייבות בענייננו הינה התחייבות המבקשים לפרוע את ההלוואה. בהלכה הפסוקה נקבע כי "התחייבות" בתקנה 3(א)(3) לתקנות הוא דיבור עמום המחייב פרשנות, ולפיכך יש להתאימו מבחינת סדרי הדין להוראות החוק המהותי.

 

(א.גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, סיגא הוצאה לאור בע"מ, תשס"ט- 2009, מהדורה עשירית, בעמוד 38; רע"א 6920/94 יאיר לוי נ' צבי פולג ואח'; פורסם במאגרים משפטיים).

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>