תא"ק 49598-12-14 בנרובי פינטו ואח' נ' שקרוב ואח'

המשיבים הגישו כתב תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק ידם של המבקשים ממקרקעין השייכים, על פי הנטען, למשיבים. מכתב התביעה עולה כי המשיבים השכירו את הדירה נשוא התביעה לגב' מירי שקד ז"ל (להלן: "מירי") ולמבקש 3, שעזב את הדירה לאחר גירושיו ממירי.

נטען כי לאחר פטירתה של מירי תפסו המבקשים חזקה בדירה (המבקשת 1 היא בתה של מירי והמבקש 2 הוא בן זוגה של המבקשת 1) וכי הם גרים בה ללא רשות.

המבקשים הגישו בקשה להורות על מחיקת כותרת התביעה ולחילופין לתת להם רשות להתגונן. לטענתם, הטענה כי המבקש 3 עזב את הדירה אינה נכונה והוא המשיך לגור בה ברציפות, וכי המבקשים 1 ו-2 מתגוררים בדירה ברשותו. עוד נטען כי המבקשת 1 התגוררה בדירה ברציפות מאז לידת בתה הבכורה, למעט פרק זמן קצר בו התגוררו המבקשים 1 ו-2 אצל הורי המבקש 2.

בדיון שהתקיים בפני ביום 18.3.15 נחקרו המבקשים ועדה נוספת, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.

לטענת ב"כ המבקשים ההלכות בעניין מתן רשות להתגונן מוכרות וידועות. נטען כי כנגד המבקש 3 לא ניתן היה להגיש תביעה בסדר דין מקוצר בהיותו דייר מוגן, וכי לא הוכח כי טענות הגנת המבקשים הינן הגנת בדים ותו לא.

לטענת ב"כ המשיבים אין מדובר רק בהגנת בדים אלא במעשים בזדון שנוצרו לצורך יצירת הגנה לא קיימת לבקשים, תוך נסיון להטעות את בית המשפט (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 14-15). נטען כי טענות ההגנה אינן עולות בקנה אחד עם חשבונות המים של הדירה, המעידים על צריכה של מספר נפשות מצומצם ולא של דירה בה מתגוררים כל המבקשים, כפי שהם טוענים. נטען עוד כי המבקש 2 לא הגיש תצהיר התומך בבקשתו, וזאת כדי לא להתמודד עם גרסתה של אמו שהוצגה. עוד נטען כי בתצהירים ובחקירות התגלו סתירות, פרטים חסרים ומהימנות המוטלת בספק.

דיון והכרעה

באשר לשאלת תצהירו של המבקש 2, הרי שהכלל הינו כי נתבע המבקש רשות להתגונן יתמוך בקשתו בתצהיר משלו, והעובדה כי נמנע מלעשות כן אומרת דרשני. ור', למשל –

"חובתו של נתבע המעוניין להתגונן בפני תביעה בסדר דין מקוצר, היא להיכבד ולפרט את הגנתו, ועליו לתת הסבר על שום מה איננו עושה תצהיר והוא מבקש להסתפק בדברים שנכללו בתצהיר שנעשה על ידי אדם אחר." (תא (ת"א) 64608/04 עיריית רמת גן נ' זנדר ואח', פורסם בנבו).

ואולם –

"... כאשר יש הסבר מספיק למתן תצהיר על ידי אדם אחר, לא יהיה זה ראוי לסגור את שערי בית המשפט בפני הנתבע בטענה שהיא ביסודה בעלת אופי פורמאלי ולא נטענה על ידי התובע אלא בסוף ההתדיינות. במקרה כזה ראוי לעשות שימוש בשיקול הדעת המוקנה לבית המשפט ולא להקפיד עם הנתבע על שתצהירו איננו מונח בפני בית המשפט" (שם).