תא"ק 49561-07-16 יעקב ירון בע"מ נ' ענבר בנגב אחזקות ועבודות עפר (2008) בע"מ

1.בקשה להטלת עיקול זמני על זכויות המשיבה, בקשה שנענתה במעמד צד אחד בהחלטת כב' הרשמת הבכירה ליאורה וינשטיין מיום 6.8.16, וכן בקשת המשיבה לביטולו.

החלטה זו ניתנת לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים, בו נחקר בעליה של המבקשת, מר יעקב ירון, וכן המצהירים מטעם המשיבה, מר פארס אבו עמאר ורוה"ח מר יגאל מימון.

ברקע הבקשה תובענה לתשלום סך של 536,843 ₪, אשר כנטען חבה המשיבה למבקשת מכח התקשרות בין הצדדים ועבודת המבקשת שבוצעה על פיה ואושרה הן ע"י המשיבה והן ע"י מזמינת העבודה מהמשיבה, מדינת ישראל – משרד הביטחון.

המבקשת מפנה להסכם הזמנת העבודה שנחתם בין הצדדים, לכרטיסי עבודה חתומים ע"י נציג משרד הביטחון, לריכוז ביצוע העבודה שנערך על דף לוגו של המשיבה ולשיקים שנמסרו כתשלום בגין העבודה ואשר למצער חמישה מהם, בסך כולל של 168,865 ₪, לא כובדו מחמת היות חשבון הבנק של המשיבה חשבון מוגבל.

המשיבה טוענת כי התשלום שולם למבקשת במלואו טרם ביצוע העבודה ובטרם אושרה, כשהעבודה בוצעה באופן לקוי ושלא לפי ההזמנה תוך גרימת נזק למשיבה. כך, טוענת המשיבה כי המבקשת התחייבה לספק 5 קודחים אך סיפקה אחד בלבד, וכי אף לא מסרה חשבוניות בגין השיקים ששולמו.

באשר ליסוד ההכבדה טוענת המשיבה כי אין בטענה שהשיקים חזרו אכ"מ כדי להוות הכבדה שכן מדובר במצב בו הבנק החזיר שיק אחד בטעות בציון אכ"מ, אך לא מעבר לכך, עניין המטופל למול הבנק. הטענה כי אי כיבוד השיקים נבע מהיות החשבון מוגבל הינה בבחינת הרחבת חזית פסולה. המשיבה מפנה לתצהיר רוה"ח בדבר רווחיותה.

מכל מקום, על זכויות המשיבה שעוקלו קיימת ממילא המחאת זכות לטובת בנק לאומי, ולפיכך יש בהותרת העיקול כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת המשיבה.

2.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים ולאחר ששמעתי חקירת המצהירים, וכן סיכומי הצדדים בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העיקול שהוטל בהחלטה מיום 6.8.16 להיוותר על כנו.

כידוע, במסגרת הנורמטיבית על פיה נדונה בקשה כאמור להטלת עיקול זמני, נבחנים ומתאזנים מספר תנאים ושיקולים, האחד עם רעהו; זכות לכאורה, חשש להכבדה, מאזן הנוחות והצדקו של הצו (ר' הוראות תקנה 362 ותקנה 374 לתקסד"א).