תא"ק 49417-12-15 קניג נ' בר

בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות. זו מהות הבקשה אף שהמבקש (הנתבע) הכתיר בקשתו בכותרת "בקשה דחופה להעברת הדיון בתיק לפסים של בוררות בבית דין צדק".

1.התביעה דנן היא תביעה כספית שהוגשה בסדר דין מקוצר, ובה מבקש התובע לחייב את הנתבע להשיב לו את הכספים שהפקיד בידו במסגרת הסכם לשיתוף פעולה שנחתם בין הצדדים ("ההסכם"). לטענת התובע במסגרת ההסכם הוסכם שהוא יפקיד בידי הנתבע סכום של מיליון ₪, הנתבע ישקיע את הכסף באפיקי השקעה שיניבו תשואה חודשית קבועה בשיעור של 3% למשך שנה, וקרן ההשקעה תוחזר בתום תקופת ההתקשרות. התובע טוען שהנתבע הונה אותו, הציג בפניו מצגי שווא, והוא מסרב להשיב לו את כספו.

2.בטרם הגשת בקשת רשות להגן הגיש הנתבע בקשה זו בה הוא טוען שיש להורות על העברת הדיון בתובענה לבית דין צדק, כפי שהוסכם בין הצדדים בהסכם ובהיתר העסקה שצורף לו. לטענת הנתבע, שני הצדדים הם יהודים חרדים, הם הסכימו ביניהם שכל חילוקי הדעות ילובנו בבית דין צדק ועל פי דין תורה, ויש לנהוג בהתאם להסכמתם.

התובע חולק על טענות הנתבע, לטענתו היתר העסקה עליו סומך הנתבע נועד לאפשר לצדדים לבצע את העסקה מבלי לעבור על האיסור ההלכתי של הלוואה בריבית, אך אין בו כל הסכמה על בירור כל סכסוך עתידי בבית דין צדק.

3.בישיבת יום 10.05.16 נתבקשו הצדדים לסכם טענותיהם בכתב. הנתבע (המבקש) ביקש אורכה להגשת טיעוניו, אך עד היום לא הגישם. בנסיבות אלו ביקש התובע לדחות את הבקשה. בהיעדר טיעון נוסף, אכריע במחלוקת שנפלה, על יסוד הטיעון הקיים.

4.בחנתי את ההסכם, את היתר העסקה שצורף לו ואת טיעוני הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בבקשה, בתגובה ובתשובה, ובדיון בפני. הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות מאחר ולא הוכחה הסכמה על מסירת כל סכסוך עתידי לבית דין צדק.

5.הנתבע מבסס טיעוניו על סעיף 8 להסכם, ועל נוסח היתר העסקה.

סעיף 8 להסכם קובע כך: "כל הפעולות ייעשו אך ורק ע"פ היתר עסקה כהלכתו, חתום ע"י שני הצדדים, כמופיע בספר קיצור דיני ריבית המצויים (מצורף בנפרד, ונחשב כחלק מהסכם זה)". כל שנאמר בסעיף זה הוא שכל הפעולות שיבוצעו מכוח ההסכם לשיתוף פעולה שנחתם בין הצדדים, יהיו בהתאם להיתר עסקה כהלכתו. אין בסעיף כל התייחסות לאופן יישוב סכסוכים עתידיים.

בהיתר העסקה, בחלקים הרלוונטיים נקבע כך: "... אם אטען שלא הרווחתי כלל או שלא עלה כ"כ ריווח עלי להישבע שכן בבית דין, וכל תנאי העסק .... יהיו באופן המועיל שלא יהיה בעסק חשש ריבית, וכמו שיקבעו בב"ד..." גם אם יש בדברים שהובאו איזכור לבית דין או לשבועה בפני בית דין, אין בדברים משום הסכמה כי כל סכסוך עתידי שיתעורר בין הצדדים יתברר בבית דין.