תא"ק 49331-06-16 בן שבת נ' דאבוש

בפני בקשת רשות להתגונן שהגיש המבקש – הנתבע, כנגד התביעה אשר הוגשה לטענת התובע בסכום קצוב בסך 45,728 ₪.

הנתבעים (הנתבע כאן וגב' לבנה אשר בינתיים ניתן כנגדה פסק דין) הגישו בקשת רשות להתגונן בה נטען בנוסף כי יש למחוק את כותרת התביעה כנגד הנתבע אשר לא צורפה כל ראיה בכתב ביחס אליו.

ביום 2/2/17 התקיים דיון בפני בו נשמעו טענות ב"כ הצדדים וכן נחקר המבקש בחקירה נגדית על תצהירו. עוד הוסכם בדיון כי ינתן פסק דין כנגד הנתבעת מס' 2 – גב' לבנה מנחם (להלן : "הנתבעת מס' 2").

באשר לסכום התביעה, הרי בכתב התביעה נטען ואף הוצגה אסמכתא לפיה התחייבה הנתבעת 2 לשלם לתובע סך 29,189 ₪ ואין ראיה בכתב לסכום הנתבע הגדול מסכום זה, ככל הנראה מאחר ונטען כי ניתנו הנחות על הסכום המלא.

הסך הנתבע בכתב התביעה אינו, אפוא, מכוח הסכם בכתב ולפיכך רק מטעם זה יש מקום ליתן רשות להתגונן.

יתר על כן, המסמכים בכתב אשר צורפו לתביעה בסדר דין מקוצר אינם מגלים עילה כלפי המבקש אלא, לכל היותר, כנגד הנתבעת הנוספת בלבד וגם מטעם זה יש מקום ליתן למבקש רשות להתגונן.

יש להוסיף עוד כי בתצהיר התומך בבקשתו של המבקש למתן רשות להתגונן טען כי בשנים הרלוונטיות עבד כמנהל עבודה אצל הנתבעת 2 וכי מעולם לא חתם על חוזה או התחייבות כלשהי לתובע. המבקש טען כי אכן פנה יחד עם הנתבעת 2 לקבלת שירות מאת התובע ואולם זאת עבור העסק של המשיבה – הנתבעת 2 ולא עבורו.

טענותיו של המבקש לא הופרכו בחקירתו הנגדית ויש לומר כי קיים ספק באם כלל קיימת לתובע עילת תביעה כנגד הנתבע – המבקש ואולם אינני נדרשת לסוגיה זו במסגרת הדיון בבקשה.

מכאן שהגנתו של המבקש איננה הגנת בדים, טענותיו בתצהירו לא הופרכו ומצאתי כי עמד בנטל המוטל עליו בשלב זה להוכיח הגנה, לכאורה.