תא"ק 49145-06-17 פרג'ון ואח' נ' לביא ואח'

לפני בקשת רשות להגן שהגישו המבקשים בגין תביעה כנגדם לסילוק יד ממקרקעין אשר בבעלות התובעים.

כידוע ובהתאם להלכה הפסוקה, אין לחסום את שערי בית המשפט בפני מבקש רשות להתגונן ותהא הגנתו קלושה ככל שתהיה. הלכה זו יסודה בזכות הגישה לערכאות שיפוטיות.

בצד ההלכה המנחה הנ"ל, עומדת הלכה נוספת שמאזנת אותה והיא שמבקש רשות להתגונן חייב להתכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו, קרי, ללא עמידת בחובת הפירוט,  יהפוך ההליך של בקשה למתן רשות להתגונן למיותר.

לפיכך, באיזון שבין הרצון לתת לנתבע  את יומו במשפט, לבין הצורך למנוע ניהול משפטים מיותרים, הוסמך בית המשפט, במקרים בהם הגנת הנתבע קלושה, להכריע ולעשות איזון על ידי התניית בקשת הרשות להתגונן בהפקדת ערובה, כאשר דחיית הבקשה שמורה לאותם מקרים בהם בית המשפט סמוך ובטוח כי ההגנה היא הגנת בדים.

במקרה דנן ולאחר חקירת המבקש מס' 1 על תצהירו, אני סבור כי המבקשים הוכיחו כי יש בפיהם טענת הגנה אשר ראויה להישמע. גרסתו נותרה איתנה, לא הופרכה ולא נסתרה באופן כלשהו אשר יש בו למוטט טענות המבקשים בבקשתם.

אבקש לציין כי לא נעלמה מעיני הפסיקה אליה הפנתה ב"כ המשיבים במסגרת סיכומיה ולרבות לעניין רשות חינם, אשר איננה יכולה בלתי הדירה.

אני סבור כי בתביעה כאן, לאור נסיבותיה לפיהן מאז אשר ניבנתה המסלעה נשוא התביעה, עברו המקרקעין אשר בבעלות התובעים כיום, מספר ידיים וכן חלפה תקופה של כ- 8 שנים, הרי שיש לברר התביעה ולרבות טענות הנתבעים/המבקשים, בדבר הרשות אשר ניתנה להם ונסיבותיה ולרבות הפרשנות אשר יש ליתן לנספח ב' לבקשה, הסכם הדברים של המבקשים עם גב' דרנוב, הסכם מיום 24/4/08 ובעיקר לסעיף 3 להסכם זה.

על כן אין לקבוע כי מדובר בהגנה קלושה ו/או בהגנת בדים.

מכל אלה הנני לקבוע כי הבקשה למתן רשות להתגונן, מתקבלת, כאשר לא מצאתי מקום לחייב המבקשים בהפקדת ערובה כלשהי.