תא"ק 47529-07-16 בנק לאומי אשדוד 10932 נ' דמיטרייב ואח'

בס' 9 לכתב התביעה נטען כי לבית המשפט הסמכות לדון בהליך דנא, "מפאת סכומה, מהותה ו/או המקום שנועד לקיום התחייבות הנתבעים ו/או בהסתמך על נספח א'".

נספח א' הוגדר בכתב התביעה כַהסכם אשר נכרת בין הצדדים, ונחתם ביום 22.8.12.

ואולם, בס' 23.2 להסכם הנזכר, צוין כי מקום השיפוט הייחודי "יהא בית המשפט בעיר הקרובה ביותר לסניף בו מתנהל החשבון מבין הערים הבאות: ירושלים, תל אביב, חיפה, באר שבע, נצרת או אילת, או לפי בחירת התובע, בית המשפט הקרוב ביותר לסניף בו מתנהל החשבון".

על פניו, בהתאם לחלופות הקבועות בתניית השיפוט המוסכמת, הסמכות נתונה לבית משפט השלום בתל אביב בהיותו בית המשפט הקרוב ביותר לסניף בו מתנהל החשבון מבין הערים הנקובות בתניית השיפוט, או לפי החלופה האחרת, לבימ"ש השלום באשדוד בהיותו בית המשפט הקרוב ביותר לסניף בו מתנהל החשבון. הלכך, לא מחוור מדוע מצא התובע להגיש התביעה בבימ"ש השלום בבאר שבע, מקום בו גם הנתבעים מתגוררים באשדוד, ואף סניף הבנק הרלוונטי מצוי באשדוד.

בהקשר זה ייאמר כי בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר הסמכות המקומית מוקנית לבתי משפט באותו מחוז, רשאי התובע לבחור את מקום השיפוט באחד מבתי המשפט במחוז, בשים לב לחלופות המנויות בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), ולא יהא באי הנוחות שתיגרם לנתבע, כדי להוציא התביעה מסמכותו של ביהמ"ש שקנה סמכות לדון בה ((בר"ע (מחוזי ב"ש) 556/01 שלהבת שירותים משפטיים נ' סילקין).

ואולם, מקום בו נקשרו בעלי הדין בהסכם בדבר מקום שיפוט ייחודי, כי אז הסכמת הצדדים גוברת  על החלופות המנויות בתקנה 3 לתקנות.

אמנם, מסקנה זו תהא נכונה אך אם יתרשם ביהמ"ש כי תניית השיפוט הינה ייחודית ולא מקבילה, לאמור, כי תניית השיפוט כוללת ניסוח מפורש ובלתי מסויג שיש בו כדי להעניק סמכות שיפוט לבית משפט מסוים, תוך שלילת סמכותם של בתי משפט אחרים (ע"א 9/79 קרפול נ' הורוביץ, לד(1) 260).

במקרה דנא, תניית השיפוט ששימשה יסוד להסכמת הצדדים כוללת שימוש בטרמינולוגיה המעידה על ייחודיות מקום השיפוט. למעשה, אין לך הגדרה מפורשת משימוש בצירוף המילים "מקום השיפוט הייחודי" כדי לבטא כוונה להגבלה קונקרטית של בתי המשפט שיהיו נדרשים להכרעה בסכסוך, ככל שיתגלע בין הצדדים.

אף העובדה כי הסכמת הצדדים מאפשרת בחירה בין בתי משפט שונים (ביהמ"ש הקרוב ביותר לסניף הבנק המצוין בכתב ההתחייבות והערבות או ביהמ"ש המוסמך באחת מרשימת ערים מוגדרות), אינה מקהה מתוקף ייחודיות תניית השיפוט (השווה: ע"א 4601/02 ראדא תעשיות נ' bodstray company, נח(2) 465; בר"ע 5069/93 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' מזרחי).עצם קיומו של מנגנון לקביעת סמכותו המקומית של בימ"ש בעל סמכות, במובחן מציון בימ"ש קונקרטי, אינו הופך את תניית השיפוט לנעדרת מסוימות.