תא"ק 47289-03-14 ד.ב.ש טבורינסקי בע"מ נ' א. עמית ושות' חברה לבנין ופיתוח בעמ

העניין שבפני, בקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן.

המחלוקת בבסיס התובענה נוגעת להסכם הזמנת עבודות הנוגע לביצוע עבודות צבע בקניון "סטריטמול" ברמת ישי. לטענת התובעת, כפי שהדברים מפורטים בכתב התביעה, התובעת טוענת כי לא קיבלה את התמורה החוזית המוסכמת אשר לטענתה מגיעה לה מכח ביצוע העובדות עבור המזמינה – היא הנתבעת; הנתבעת טוענת, כי במהלך ביצוע העבודות נתברר לה כי התובעת פועלת לאיטה ובעצלתיים, וכאשר הגיע המועד המיועד לתום העבודות המיועד (אפריל 2013) המשך ביצוע העבודות הועבר לקבלני משנה אחרים, דבר אשר הסב לנתבעת נזקים והוצאות מסוגים שונים (לרבות נזקים הנוגעים לאיחור בהשלמת העבודות).

טענה זו, כאשר היא ערוכה באופן המפורט בבקשה זו, הוכרה בפסיקה כטענה המבססת הגנה ואשר בגינה ראוי ליתן רשות להתגונן. מכל מקום, בהעדר גרסה עובדתית מטעם המשיבה לא ניתן לשלול, בשלב זה, טענות אלו.

במסגרת עיון בתיק, בחנתי את התצהירים שהוגשו בתמיכה לבקשות הרשות להתגונן כך גם את הבקשות עצמן ושקלתי האם יש מקום לקיים דיון בבקשות לנוכח פסיקת בית המשפט העליון ובעיקר פסקי דין שניתנו בשנים האחרונות בסוגית מתן רשות להתגונן( ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים ואח' נ. בנק המזרחי ואח' וכן ע"א 10189/07 עזרא ששון נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ).

בהינתן פסקי הדין האחרונים שרק הרחיבו ובססו את ההלכה הנוהגת, כי לא תנתן רשות להתגונן "רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 6514/96 שצוטט בע"א 10189/07 הנ"ל), נדרשתי לתצהירים ולבקשות למתן רשות להתגונן.

לפיכך, ולאחר ששקלתי את הנסיבות הספציפיות של תיק זה ולאחר שחזרתי ועיינתי בטענות המבקשת בבקשתה לרשות להגן, אני מחליט מתוקף סמכותי כאמור בתקנה 205 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ליתן למבקשת רשות להגן על יסוד הבקשה בלבד וזאת מאחר שאני סבור כי יש בידה הגנה "לכאורה" הראויה להישמע ומן הראוי לקבוע את התיק לבירור לגופו של עניין.