תא"ק 47247-06-14 עירית חדרה נ' רצון

בפני בקשת התובעת, "לביטול החלטה בדבר מחיקת התביעה מחוסר מעש".

נימוקי הבקשה, בתמצית:

ביום 02/10/14 הומצאה כתב תביעה לנתבעת. (בתיק נתבע, אישור מסירה ותצהיר מוסר, הנטענים להיות מצורפים... לא צורפו – ש.ר.)

התראה נתקבלה אצל ב"כ התובע ביום 28/09/14.

"כ"כ התובעת נמצא בחופשת מחלה."

ביום 24/06/2014 הגיש המבקש כתב תביעתו.

כעולה מעיון בתיק, ניתנה ביום 28/09/2014 "התראה על מחיקה מחוסר מעש", ע"י מר נחום קלר, מזכיר ראשי. זו הומצאה כדין לב"כ התובע , בו ביום 19/08/כעולה מן הבקשה.

בהתראה, ניתנה למבקש ארכה בת 30 יום לפעול להסדרת המחדל הנזכר בה, או ליתן טעם להנחת דעתו של ביהמ"ש מדוע לא תמחק התובענה.

משחלפו 30 הימים ואף מעלה מכך, בלא שניתן טעם כאמור וממילא בלא שהוסר המחדל השייך, ניתנה ביום 12/11/2014 הודעה על מחיקה מחוסר מעש חתומה ע"י מר נחום קלר, מזכיר ראשי.

זו נמסרה לתובעת, למחרת היום, ע"פ רישומי תיק זה.

בהתאם להוראות תקנה 156 בתקסד"א, אין צורך בהליך נוסף על משלוח התראה, לשם מחיקת התובענה. משלא ניתן כל טעם ו/או לא הוסר המחדל השייך, במהלך 30 הימים שלמן יום המצאתה של ההתראה, רואים התובענה כתובענה שנמחקה.

עפ"י הדין, על ביהמ"ש "...לעורר תחילה את "הישנים מתרדמתם"...כאשר ביהמ"ש פועל ביוזמתו לפי התקנה הנ"ל בשעת "התרדמה", ולא בשעת היקיצה", אין למחוק את התובענה מכוח חוסר המעש שבעבר". ראה: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, סיגא הוצאה לאור בע"מ (מהדורה שביעית) בעמ' 246.