תא"ק 45812-03-15

1.בפני בקשה לסילוק על הסף, למחיקת כותרת ולמתן רשות להגן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המשיב, עורך דין במקצועו, כנגד המבקשים לקבלת שכר טרחה על סך של 60,000 ₪.

2.בכתב התביעה ציין המשיב כי סיפק ייעוץ משפטי רחב היקף למבקשים במהלך השנים האחרונות החל משנת 2012. בתחילה נחתם הסכם שכר טרחה ביום 19.08.13 שהתייחס למספר עניינים בהם ייצג המשיב את המבקשים (להלן: "ההסכם הראשון"). ברם, משביום 11.11.14 עלו היחסים בין הצדדים על שרטון, לאחר שלטענת המשיב הוברר לו כי המבקש 1 (להלן: "המבקש") הקליט אותו, הודיע המשיב למבקשים על הפסקת הייצוג וביקש מהם לסור למשרדו לצורך הסדרת שכר הטרחה. בפגישה שהתקיימה ביום 24.12.14 הגיעו הצדדים להסכמה אשר גובשה והועלתה על גבי הכתב לפיה, ישלמו המבקשים למשיב סך של 60,000 ₪ לסילוק כל טענות ותביעות המשיב לשכר הטרחה. (להלן: "ההסכם"). הסכם זה עמד בבסיס התביעה שהוגשה כאמור, בסדר דין מקוצר.

3.בבקשתם ציינו המבקשים כי יש לסלק את התביעה על הסף בהעדר עילה, שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב. ואולם, מלבד אמירות כדוגמת "התובע הגיש את התביעה ... בניסיון בלתי לגיטימי להפעיל לחץ פסול" וכדוגמת "התובע מונע בתביעה זו מאינטרסים זרים..." וכיוצא באלו, לא צוינה בבקשה כל עילה שהיא לסילוק התביעה, וודאי לא על הסף, ויש לדחות בקשה זו.

4.באשר למחיקת הכותרת נטען בבקשה, כי ההסכם ונספחיו (אגב יצוין, כי בניגוד לטענתם של המבקשים, להסכם אין כל נספחים ואף המבקשים לא הצביעו על נספחים שכאלו), עליו מבוססת התביעה מלמדים כי המבקשים לא הפרו אותו. הא ותו לא. גם בקשה זו דינה להידחות. סעיף 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובע כי תביעה יכולה להיות מוגשת בסדר דין מקוצר אם היא על סכום כסף קצוב, מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, שיש עליהן ראיות שבכתב. מקרה זה הוא מקרה מובהק של תביעה הראויה לידון בסדר דין מקוצר שכן מדובר בהסכם כתוב לקבלת סכום קצוב בסך של 60,000 ₪. המבקשים אינם כופרים בקיומו של ההסכם, ובנסיבות אלו יש לדחות את בקשתם למחיקת כותרת.

5.באשר לבקשת רשות להגן, טענו המבקשים כי כתב התביעה הינו לקוני כללי ואינו מפרט נסיבות כלשהן המלמדות על הפרת ההסכם, והמשיב כלל לא דרש מהם תשלום שכר טרחה בטרם הגיש את התביעה. הנה כי כן, גם בעניין זה לא פירטו המבקשים בבקשתם דבר ודי היה בכך כדי לדחותם את בקשתם. יודגש גם כי לא הייתה מחלוקת כי עד היום ומתחילת הייצוג לא שילמו המבקשים למשיב שכר טרחה ולוֹּ שקל אחד.

6.בדיון שהתקיים ביום 5.07.15 הוסיפו המבקשים כי לא הפרו את ההסכם, שכן טרם הגיע מועד פירעון החוב שהוסכם בו. לדבריהם, אמנם ההסכם לא נקב מועד כלשהו לתשלום שכר הטרחה, ואולם יש לראות את המועדים שנקבעו בהסכם הראשון שנכרת ביניהם כמתייחסים וכקבועים גם בהסכם נשוא התביעה. לדבריהם, בהסכם הראשון הוסכם כי שכר הטרחה ישולם רק מהכספים שיתקבלו אצל המבקשים ממכירת "סקאי דייב" שהמבקשת 2 בעלת מניות בה, ומאחר ועד היום לא נתקבלו כספים כאלו, טרם הגיע מועד התשלום. המבקש גם הלין על כך שהמשיב פנה לבית המשפט בטרם פנה אליו לתשלום שכר הטרחה, ובנוסף טען טענות שונות כנגד המשיב, כשלדבריו הוא מתכוון להגיש בהקדם תביעה כנגדו בגין נזקים כבדים שנגרמו לו. לא למותר לציין כי דבר בעניין זה לא הוזכר בבקשה ויש לדחותה מטעם זה. מה גם, שאף בדיון, מלבד טענות כלליות לא פורט בעניין זה דבר, וההלכה היא כי על המבקש רשות להגן לפרט היטב את הגנתו ולא להסתפק בהעלאת טענות בעלמא (ראו: ע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם בנבו, 18.02.08)).

7.כאמור, אין מחלוקת כי שכר הטרחה שנקבע בהסכם לא שולם, ולמעשה, אין כל בסיס לטענה כי טרם הגיע המועד לתשלום. ההסכם נחתם ביום 24.12.14 כאמור, לאחר שהצדדים הפסיקו את ההתקשרות ביניהם. אכן, לא צוין בו כל מועד לתשלום, ואולם ברי כי כוונת הצדדים הייתה לתשלום במועד תכוף וסביר. סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כי "חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש". פשיטא, כי מועד זה חלף עובר להגשת התביעה ביום 22.03.15, וגם אם אקבל את טענת המבקשים כי לא הוצגה להם כל דרישה לתשלום, הרי שממועד הגשת התביעה – שבוודאי מהווה דרישת תשלום - ועד היום, המועד הסביר לתשלום חלף.

8.גם הטענה כי ההסכם הכיל בתוכו את המועדים המוסכמים בהסכם הראשון משוללת כל יסוד, ולוּ משום שהמועדים שנקבעו בהסכם הראשון היו פועל יוצא מהעובדה כי המשיב ייצג את המבקשים בהליכים שונים, בעוד שבהסכם נקבע שכר הטרחה לאחר שהצדדים הפסיקו את ההתקשרות ולסיום היחסים הכספיים ביניהם. אין בהסכם גם אזכור לתנאים כלשהם. יתרה מזאת. למעשה, גם בהסכם הראשון לא נאמר כי שכר הטרחה מותנה בקבלת כספים מ"סקאי דייב". כל שנאמר בו הוא כי חוב שכר הטרחה של המבקשים למשיב ישולם במלואו "בהקדם האפשרי ולא יאוחר ממועד קבלת תמורה בגין מכירת מניות החברה (סקאי דייב) ו/או עסקה אחרת הקשורה לחברה ואשר תניב להם תמורה, ומתוך אותה תמורה". הנה כי כן, אין כל בסיס לטענה כי טרם הגיע מועד תשלום שכר הטרחה. יתרה מזאת, מהמסמכים שצירפו המבקשים לבקשתם עולה כי ממכתבים שנשלחו מהמשיב למבקשים עובר להסכם הראשון צוין במפורש, כי כבר קיים חוב של המבקשים למשיב בגין שכר טרחה שעליהם לשלמו באופן מיידי.