תא"ק 45582-10-15 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' גנשפט

לפני בקשת הנתבעת ליתן לה רשות להתגונן מפני התובענה שהוגשה נגדה בסדר דין מקוצר.

1.ביום 22.10.2015 הגיש התובע תביעה כספית בסדר דין מקוצר נגד הנתבעת, בה עתר להשתית על הנתבעת חיוב בסך של 75,539.96 ₪ הנובע מיתרת חוב בחשבון הנתבעת אצל התובע שמספרו 17258/23 (להלן החשבון).

2.הנתבעת ביקשה ליתן לה רשות להתגונן מפני מלוא סכום התביעה; את הגנתה נעצה בטענות על-אודות התיישנות התובענה ושיהוי בהגשתה שהסב לה נזק ופגע ביכולתה להתגונן מפניה. הבקשה נתמכה בתצהיר הנתבעת.

3.עיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה שהוגשו בהתאם להחלטה מיום 4.1.2016 ומצאתי כי יש ליתן לנתבעת רשות להתגונן על-פי הבקשה וללא צורך לקיים בה דיון, על-יסוד תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי. להלן יובאו הטעמים לכך.

4.הגנתה של הנתבעת, שננעצה כאמור בטענות על-אודות התיישנות ושיהוי, פורטה כדבעי ונתמכה בתצהיר הנתבעת; עולה מהן לכאורה כי מועד הולדת החוב שעליו נסב ההליך בשנת 2003 או בסמוך לכך. למעשה, בתשובת התובע לבקשה הוא אינו חולק על כך. הבקשה מקימה אפוא טענת הגנה לכאורית שראויה להישמע, בשים לב לכך שטענת ההתיישנות הועלתה בהזדמנות הראשונה כמצוות סעיף 3 בחוק ההתיישנות.

בקשה למתן רשות להתגונן תידחה רק באותם מקרים שבהם השתכנע בית-המשפט כי אין לנתבע הגנה של ממש; ניהול הליך בסדר דין מקוצר שמור לאותם מקרים בהם ברור ונעלה מספק שאין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו [ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (1)66, 70 (1990)]. המקרה שלפני אינו בא בגדרם של המקרים הללו.

בכתב-התביעה אין זכר למועד בו נתהווה החוב שנתבע. גלומה בכך התעלמות של התובע מחובתו לפרט בכתב-התביעה את "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה" [תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי]. בהסתמכות על מסמך חיצוני אין כדי להשלים את החסר משום שתקנות סדר הדין האזרחי אינן מעניקות פטור מניסוח תקין ומלא של כתב-תביעה כפועל יוצא של צירוף מסמכים אליו. על תוכנו של כתב-תביעה והטיעון שמובא בו להיות שלם ומפורש ועומד בפני עצמו; תמיכתו, בשונה מהשלמתו, היא שנעשית על-ידי צירוף מסמכים רלוונטיים [ר' תקנה 75]. גם בכך יש כדי לחזק את התוצאה של מתן רשות להתגונן על-יסוד טענות להתיישנות ושיהוי, ללא צורך בקיום דיון בבקשה במעמד הצדדים.

5.הבקשה מתקבלת אפוא; ניתנת לנתבעת רשות להתגונן מפני התביעה במלוא סכומה. תצהירה של הנתבעת שצורף לבקשה יהא לכתב-הגנתה.

6.התובע ישלם לנתבעת את הוצאות הבקשה בגין שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך 3,000 ₪, כל זאת תוך שלושים יום מן המועד בו תומצא ההחלטה וללא קשר לתוצאות ההליך. סכום שלא ישולם במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההחלטה ואילך עד מועד התשלום בפועל.