תא"ק 4510-07-12 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' חטואל ואח'

לפניי בקשה לביטול פסק דין מיום 12/12/12, שנתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים ובין מר מרדכי חטואל (להלן: "מר חטואל"). פסק הדין החליף פסק דין בהעדר הגנה שניתן נגד המבקשת ביום 1/11/12, ומר חטואל צורף להסכם הפשרה לפי בקשתו.

התביעה הוגשה נגד המבקשת בלבד, והוטלו על נכסיה עיקולים זמניים.

הבקשה שבנדון הוגשה ביום 6/2/14, ובה טענה המבקשת כי לא חתמה על ההסכם, שקיבל תוקף של פשרה, ולא ידעה עליו או על ההליכים נגדה. המבקשת טענה שנודע לה על ההליך כולו כשבועיים לפני הגשת הבקשה, עת התקשר אליה פקיד מסירות, דבר שהביא אותה לבדוק בלשכת ההוצל"פ ולהוציא תדפיס תיקים. המבקשת טוענת גם כי לא חתמה על מסמכי פתיחת החשבון בבנק, ולכן אינה חבה למשיב דבר. לבקשה צורף הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק הדין (נספח א'), ודף פרטי תיק ובקשת ביצוע בתיק הוצל"פ 13-09273-13-1 (נספח ב').

המשיב בתגובתו התנגד לבקשה ולמועד הגשתה, וטען כי על המבקשת להגיש בקשה לביטול ההסכם בתביעה נפרדת. המשיב טען כי כתב התביעה נמסר למבקשת, ניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה ופסק הדין הומצא לאמה, שסירבה לחתום על אישור המסירה ביום 28/11/12 (אישור מסירה, נספח 1 לתגובה). המשיב טוען כי לאחר המצאת פסק הדין יצר עימו קשר עו"ד כמוס, ביקש להגיע להסדר בצירוף מר חטואל, בעלה של המבקשת, וכך היה. עוד מציין המשיב כי לפי ההסדר היה על המבקשת ועל מר יונתן כהן לחתום על מסמכי הלוואה ושטר משכון רכב, אך הם לא עשו כן, ועל כן נפתח תיק ההוצל"פ דלעיל ביום 28/11/13 (מכתב תזכורת לעו"ד כמוס מיום 16/12/12, נספח 2 לתגובה). לצערי לא הובן לי כיצד נפתח תיק ההוצל"פ 13-07714-12-6 (להלן: "תיק המשכון") אם המבקשת והממשכן הנוסף לא חתמו על המסמכים, אך, כאמור בהחלטתי מאתמול, תיק המשכון אינו בסמכותי. המשיב מציין כי האזהרות בשני תיקי ההוצל"פ נמסרו למר חטואל ביום 13/1/13 (צילום שתי האזהרות, חתומות ע"י מר מוטי חטואל, נספח 3 לתגובה). נגד מר חטואל ניתן צו כינוס. המשיב טוען כי הבקשה הוגשה באיחור, כי המבקשת ממשיכה ומציינת את המען ברח' נוף כנרת 24/2 צפת כמענה, ושם בוצעו כל המסירות, היא לא צירפה תצהיר אימה ז'נט שקיבלה את פסק הדין, וכי המבקשת לא הצביעה על פגם בפסק הדין, המצדיק ביטולו, אלא עליה לעתור לביטול ההסכם בתביעה נפרדת. המשיב בתגובתו התעלם מטענת המבקשת לגוף התביעה לפיה אינה חתומה על מסמכי פתיחת החשבון (סעיף 12 לתצהירה), וטען כי המבקשת מודעת לחוב ומעלה טענות סתמיות. התגובה נתמכה גם בתצהיר ב"כ המשיב.

המבקשת הגישה תגובה לתגובה, בה טענה כי לא ייפתה את כחו של עו"ד כמוס, כי המבקשת לא חתמה על אף אחד מאישורי המסירה או על ההסכם, כי גב' ז'נט אינה אמה של המבקשת אלא אימו של מר חטואל, וכי ניתן להזמין את מר חטואל ואת אימו להעיד כי המבקשת לא קיבלה איזה מהמסמכים. המבקשת לא מכחישה כי הכתובת הינה כתובתה, אך טוענת כי אין בכך כדי לאמת את קבלתה או ידיעתה על המסמכים.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, אני קובעת כי הבקשה הוגשה שלא בדרך הדיונית הנכונה, והיא נדחית מחוסר סמכות.

המבקשת אינה עותרת לביטול פסק הדין, שניתן נגדה בהעדר הגנה ביום 1/11/12, ובוטל, אלא נגד ההסכם, שקיבל תוקף של פסק הדין מיום 12/12/12. לפי טענת המבקשת כי לא חתמה על ההסכם, המדובר בפסק דין שניתן מחמת מירמה, והדרך לביטולו הינה בהגשת תביעה נפרדת לבית משפט זה.

במקרה דומה הוגשה לבית המשפט הודעה, שנחזתה להיות חתומה ע"י שני הצדדים, על הסכמה למתן פסק דין חלקי, שקיבלה תוקף של פסק דין, והנתבע שם טען טענה זהה, לפיה לא ידע על ההליך ולא חתם על ההסכמה, נקבע:

"לדידי, אין לסווג את פסק הדין נשוא המחלוקת ככזה שניתן במעמד צד אחד, אלא שבנסיבות העניין, יש לסווגו כפסק דין שניתן- לפי הנטען- מחמת מרמה. על כן, הדרך הדיונית הראויה לתקיפתו היא הגשת תביעה חדשה לפני בית המשפט אשר תחת ידיו יצא הפסק. מדובר, כפי שהבהיר המשיב, בסדרת מסמכים הקשורים זה בזה חלקם נחתמו בפני נוטריון. הבקשה לביטול פסק דין היא חלק ממסכת כוללת. בנסיבות אלו צדק בית המשפט המחוזי בהפנותו את המבקש להגשת תביעה עצמאית ואין מקום להתערב בהחלטתו" (רע"א 2066/10 טאהא עבדאלקאדר נ' יוסף מימון, 11.8.2010, מופיע בנבו).