תא"ק 44988-04-14 עירית ירושלים נ' סלימי ואח'

לפניי בקשת הנתבע 4 ("הנתבע") ליתן לו רשות להתגונן.

1. בבקשה ובתצהיר שהוגש בתמיכה לה טען הנתבע כי החל להחזיק בנכס הנדון רק לאחר פטירת אביו, היינו רק לאחר התקופה הנזכרת בכתב התביעה. לפי הנטען, בתקופה שאליה מתייחס חוב הארנונה שבתביעה החזיק בנכס אביו המנוח וזאת בתור דייר מוגן. לאחר מות האב התקשר הנתבע, כך לטענתו, בהסכם שכירות חדש עם בעלי הנכס ולא ירש את הנכס. משכך – זו טענת הנתבע – אין לחייבו בחוב הארנונה הנדון.

    

2. אכן, טענות הנתבע הועלו באורח סתמי ובלא שנתמכו במסמכים או תיעוד ביחס למעמדו של האב בנכס וביחס להסכם השכירות הנטען שבו התקשר הנתבע, לדבריו, לאחר מות האב. עם זאת יש בטענות הנתבע כדי להקים לו הגנה לכאורה כלפי התביעה ומן הראוי לבררן לגופן.

    

3. כידוע, בשלב זה אין לבדוק כיצד יעלה בידי הנתבע להוכיח את טענותיו ואין להיכנס בשלב זה לבחינת מהימנות גרסת ההגנה. די בכך שהתצהיר מגלה הגנה אפשרית, ולו בדוחק, כדי שתינתן לנתבע רשות להתגונן.

    

4. בנסיבות העניין, ולאור האמור בתקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ("התקנות"), מצאתי כי מוצדק ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד. אשר על כן, ניתנת לנתבע 4 רשות להתגונן. התצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה ישמש כתב הגנה.

    

    

    

   אשר להמשך הליכי הבירור אני מורה כדלקמן:

   1. ישיבת קדם משפט תתקיים ביום 10.5.15 בשעה 11:30.