בקשת הנתבעים להעברת מקום הדיון לבית משפט השלום בכפר-סבא, בטענה להעדר סמכות מקומית.
המבקשים טוענים כי לאור תקנה 3(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, היה על המשיב – בנק לאומי לישראל, להגיש את התביעה בכפר-סבא – מקום מגוריהם של הנתבעים, שם גם קיים סניף של הבנק. הנתבעים טוענים, כי לאור הפסיקה, הוראת תקנה 3(א)(1) היא קוגנטית (תא"מ (חי') 707361/01 פלאפון תקשורת בע"מ נ' כהן [פורסם בנבו, 3.12.09]; בש"א (עכו) 1064/08 מנו אברהם ואח' נ' טמבור בע"מ ואח', תק-של 2008(1), 15927).
בתגובתו לבקשה, טען המשיב כי אין ממש בבקשה שכן, התביעה נסובה על חוב של המבקשים למשיב שנוצר בחשבון שפתחו המבקשים בשנת 2010 בירושלים, ומשרד עורכי-הדין המייצג אותם גם הוא אינו ממוקם בעיר כפר-סבא – דבר המעיד כי אין חשיבות בעיני המבקשים למיקום הגאוגרפי וכי כל מטרת הבקשה היא לסרבל ההליכים. כן טען המשיב, כי לאור ההלכה, טענה בדבר היעדר סמכות מקומית יש להעלות בהזדמנות הראשונה ובקשה זו הינה שלישית במספר במסגרת התובענה דנן. כך, ביום 30.7.14, הגישו המבקשים בקשת למתן ארכה להגשת כתב הגנה, ולא העלו בה טענה בדבר הסמכות המקומית. כן הפנה המשיב לפסיקה, לפיה אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית-משפט זה או אחר (רעא 6920/94 יאיר לוי נ' צבי פולג, מט (2) 731) (להלן: "הלכת פולג") וכי המבחן הינו האם מקום השיפוט ירתיע בעל-דין ממימוש זכויותיו (רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן ואח', פד"י נז (4) 473). לבסוף העיר המשיב, כי מאחר והוא מעוניין לקדם שמיעת התיק לגופו ומתוך רצון לייעל ההליכים בו, משאיר הוא את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט אך דורש כי הוצאות התגובה יושתו על המבקשים.
תקנה 3(א1) מקיימת מתח מסוים עם הלכת פולג, לפיה "במדינה קטנה כמדינתנו אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר". בבר"ע (י-ם) 613/08 ארד ד. הנדסה בע"מ נ' עיריית מודיעין [פורסם בנבו, 30.11.08] נקבע לעניין זה: "...תקנה 3(א1), שהותקנה בשנת 1997, דווקא הכירה בהלכת פולג ונתנה לה גושפנקא, שכן היא סייגה את תחולתה של ההלכה רק לגבי תובע שהוא תאגיד כלל ארצי, להבדיל מתובע שהוא יחיד. ראו לעניין זה את מאמרם של סטיבן גולדשטיין וערן טאוסיג, הפחתה במעמד שאלת הסמכות בבתי המשפט הכלליים, עלי משפט ג' תשס"ג, 279, 298".
התובע הינו תאגיד בנקאי. התביעה הוגשה לבית המשפט השלום בתל אביב – יפו, ולא ניתן כל טעם המצדיק זאת. הגם שהמרחק בין הערים תל אביב וכפר סבא אינו גדול, לא מצאתי טעם שלא לקבל את הבקשה שכן, דחייתה בנסיבות העניין מאיינת את הוראות תקנה 3(א1).
אשר להוצאות הבקשה, הבקשה הוגשה ביום 31.7.14, כאשר התביעה הוגשה כבר ביום 9.3.14, ובין לבין הוגשו בקשות בתיק, באופן אשר הגדיל את מידת הסרבול שגרם התובע, לפיכך לא יעשה צו להוצאות.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.