תא"ק 43848-09-13 בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' גרינטק מדיה שיווק (2003) בע"מ ואח'

ביום 20.11.14 ניתן פסק הדין בתובענה דנן לפיו התקבלה התביעה. בסעיף 19 לפסק הדין נקבע כי סכום התביעה "יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום 9.9.13 ועד למועד התשלום בפועל".

ביום 23.11.14 הגיש התובע בקשה לתיקון פסק הדין, באופן שלסכום התביעה תתווסף הריבית הבנקאית המקסימאלית הנוהגת בבנק וכפי שתשתנה מפעם לפעם בחשבונות העו"ש אצל התובע, אשר תצטבר מידי רבעון כמקובל אצל התובע החל מיום 9.9.13 ועד לתשלום בפועל וזאת חלף הפרשי ריבית והצמדה כפי שנקבעו, שכן פסק הדין קיבל את תביעת הבנק במלואה אך הריבית שנפסקה איננה הריבית שנדרשה בכתב התביעה.

ביום 24.12.14 הוגשה בקשה למתן החלטה. ביום 25.12.14 ניתנה החלטה על הבקשה המקורית – לתגובת המשיב בהתאם לתקנות. לא הוגשה תגובה.

ביום 5.2.15 הוגשה בקשה נוספת למתן החלטה, בהיעדר תגובה. בסעיף 9א לכתב התביעה התבקש בית המשפט "לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 469,687 ₪ בצירוף הריבית הבנקאית המקסימאלית הנוהגת בבנק וכפי שתשתנה מפעם לפעם בחשבונות העו"ש אצל התובע, אשר תצטבר מידי רבעון כמקובל אצל התובע החל מיום 4.9.13 ועד לתשלום בפועל" (בכתב התביעה נטען כי סכום התביעה משקף את יתרת החובה בחשבון העו"ש נכון ליום 9.9.13 וכי הסכום כולל ריבית בנקאית עד ליום 4.9.13).

הבקשה הוגשה 3 ימים ממועד מתן פסק הדין. המשיבים לא הגיבו לבקשה. הקביעה בפסק הדין כי סכום התביעה יישא הפרשי ריבית והצמדה, מבלי לציין כי מדובר בריבית הנדרשת בסעיף 9א לכתב התביעה, מהווה השמטה מקרית שכן, הכוונה הייתה לקבל את התביעה במלואה. הנתבעים לא העלו טענות לעניין חישוב הריבית. במקרה זה, שמורה לבית המשפט הסמכות לתקנה לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.