תא"ק 43178-12-14 גולדנברג ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל מזרחי

התובעים הגישו כנגד הנתבעת תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך 354,395 ₪. הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן, היא הבקשה שבפני.

רקע:

1.הרקע להגשת התביעה הוא הליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים בקשר לזכות התובעים לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 בקשר למקרקעין שבבעלותם בכפר תבור.

2.לצורך ענייננו כעת אין הכרח לעמוד בפירוט על מכלול ההשתלשלות המחלוקת בין הצדדים בעניין זה וההליכים שהתקיימו ביניהם. בתמצית יצויין כי ברקע הדברים שתי תוכניות שאושרו ביחס לחלקה שבבעלות התובעים, תוך שהתעוררה שאלת היחס ביניהן; האם יש לראותן כחלק מרצף תכנוני אחד, או שמא כשתי תכניות נפרדות שהמאוחרת ביניהן בזמן גרמה לירידת ערך החלקה שבבעלות התובעים.

3.ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה מחוז צפון קבעה כי מדובר בשתי תכניות נפרדות שאין לראותן כחלק מרצף תכנוני אחד. אשר לירידת ערך המקרקעין, הועדה קבעה, לאחר שמינתה שמאי מייעץ, כי עקב אישור התכנית המאוחרת חלה ירידת ערך הנעמדת על סך 1,448,050 ₪. הועדה חייבה את הנתבעת לשלם לתובעים הסכום האמור, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.10.07.

4.הנתבעת ערערה על החלטת ועדת הערר לבית המשפט לעניינים מינהליים. ערעורה נדחה בפסק דין מיום 28.5.14. הנתבעת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים. ביום 3.9.14 נדחתה בקשתה.

5.ביום 30.6.14 התקבל במשרד ב"כ התובעים מכתב מעת ב"כ הנתבעת, בו צויין כי הנתבעת שלחה אותו יום המחאה בגין הסכום שנפסק (כולל הוצאות שנפסקו) ע"ס 1,657,753 ₪. במכתב הנ"ל נאמר כי מהסכום הכולל שנפסק לטובת התובעים ניכתה הנתבעת סך 354,395 ₪ בגין היטל השבחה, על-פי שומה שצורפה למכתב.

6.לאחר הדברים האלה פנו התובעים לועדת הערר בבקשה כי תורה לנתבעת לבטל את דרישתה בגין היטל השבחה. בבקשתם טענו כי אין הם חייבים בהיטל השבחה. כן טענו כי הנתבעת לא פעלה בהתאם לדין במתן הודעה על היטל השבחה. בנוסף טענו כי לא עומדת לנתבעת זכות לקיזוז ההיטל הנטען מחובה הפסוק. ועדת הערר קבעה כי אין לדון בטענות התובעים במסגרת תיק הערר שדן בסוגיית הזכאות לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק, נושא שכבר נדון והוכרע זה מכבר, אלא במסגרת דיונית נפרדת של ערר על היטל השבחה. עוד נקבע כי טענות התובעים לעניין היעדר זכות קיזוז אינן בסמכות הועדה. בנסיבות קבעה ועדת הערר כי היא רואה לאריך את המועד להגשת השגה על-ידי התובעים בעניין היטל ההשבחה, ובהמשך הוגש ערר על-ידי המבקשים שעדיין תלוי ועומד.

התביעה דנן:

7.התביעה דנן הוגשה לאחר החלטת ועדת הערר שתוארה לעיל. בתביעה מבוקש סעד של תשלום הסכום שנוכה על-ידי הנתבעת מהסכום שנפסק לזכות התובעים בהליכים המשפטיים שתוארו לעיל. לטענת התובעים, אין לנתבעת זכות לקיזוז הסכום האמור מהחוב הפסוק. לטענתם, לא ניתן לקזז מסכום פסוק וחלוט חוב נטען בלבד. עוד טענו כי בענייננו כלל לא מדובר בחיוב בהיטל השבחה, שכן הנתבעת לא מסרה להם הודעה על שומת היטל השבחה באופן הנדרש בתקנות. עוד העלו טענות באשר להיעדר עילה לחיוב בהיטל השבחה בנסיבות דנן.