תא"ק 43042-10-15 עיריית לוד נ' חסונה

לפני בקשת רשות להתגונן בקשר לתביעה לסילוק יד שהגישה המשיבה.

הצדדים הסכימו כי הבקשה תוכרע על יסוד סיכומים שיוגשו, ללא צורך בחקירת המבקש.

המבקש הגיש סיכומיו, המשיבה הגיבה והמבקש נמנע מלהגיש סיכומי תשובה.

הצדדים עדכנו את בית המשפט בדבר קיומו של הליך נוסף ביניהם – ת"א 19707-07-11 (בימ"ש השלום ברמלה; כב' הש' ימיני), שעניינו תביעה לדמי שכירות ולתשלומי חובה. המבקש צירף לסיכומיו את פסק הדין שניתן בתיק נוסף זה ולפיו נדחתה התביעה לדמי שכירות והתקבלה, באופן חלקי, התביעה לתשלומי חובה.

המבקש בסיכומיו עותר להורות על דחיית התביעה וטוען להשתק פלוגתא בשאלת זכותו של המבקש להחזיק בנכס נשוא התביעה, וזאת נוכח פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה. לעמדת המבקש, דין התביעה להדחות על הסף, מן הנימוקים שפורטו בבקשה.

המשיבה, מנגד, טוענת שאין להדרש לטענה בדבר היותו של המבקש דייר מוגן ואשר הועלתה בסיכומיו לראשונה. עוד נטען כי בניגוד לעמדת המבקש לא נדרש פיצול סעדים שכן מדובר בסעדים הצומחים מעילות שונות. משכך, ומשלא הציג המבקש ולו הגנה דחוקה, יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן.

דיון

ככלל ניתן לומר כי לא במהרה תידחה בקשת רשות להתגונן, כשם שאין לומר כי רשות תינתן כדבר מובן מאליו. בעשרות שנות פסיקה בנושא זה נקבעו אמות מידה די ברורות בשאלה: מתי תינתן לנתבע רשות להתגונן ומתי תידחה בקשתו. ניתן לומר כי תינתן רשות להתגונן כאשר הנתבע מעלה בתצהירו שיש לו יסוד להגנה, או אפשרות מבוססת של הגנה, או הצעה סבירה של הגנה, או הגנה טובה לכאורה או עובדות המצביעות על סכסוך סביר. כל אלה הם מטבעות לשון שונים של אותו רעיון: שבשלב הזה של המשפט, אין הנתבע צריך לשכנע את בית המשפט בצדקתו. זאת הוא יצטרך לעשות במשפט עצמו. אין בית המשפט השומע את הבקשה צריך לשקול את טיב הראיות של הנתבע ואת מהימנות העדים של הנתבע לעומת אלו של התובע. כל אלו הם עניין למשפט עצמו. על בית המשפט לשקול אם הנתבע הראה סיכוי של הצלחה בטענותיו. הייתה הגנה לכאורה בידי הנתבע - יורשה להתגונן בפני התביעה; לא הייתה כזו , או אם בית המשפט מתרשם שהגנתו של הנתבע היא הגנת בדים - לא יתן לו רשות להתגונן.