תא"ק 4301-04 בזבז נ' האדיה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה.

עסקינן בתביעה בגין דמי שכירות.

המבקשת מעלה כי מעולם לא נמסרו לה כתבי בי-דין ו/או התראה ו/או אזהרה במסגרת התביעה דנן ונודע לה אודות התביעה כשבועיים לפני הגשת הבקשה הנ"ל בעקבות מכתב אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל. המבקשת טוענת כי החתימה על גבי אישור המסירה הינה מזויפת. כמו גם סיכויי הגנתה גבוהים. לנוכח האמור, יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק בשל אי-המצאה כדין.

בתגובתה טוענת המשיבה כי ביום 18.03.04 קיבלה המבקשת לידיה את כתב התביעה ומשלא הגיבה ניתן פסק דין כנגדה. ביום 12.06.13 בוצעה מסירת כתב האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל אולם זו סירבה לחתום. כיום, משחלפו 10 שנים מבקשת לבטל פסק דין בטענות סרק ללא התייחסות לגופו של עניין.

בתשובה לתגובה עומדת המבקשת על טענותיה בבקשתה המקורים ומוסיפה כי הפרשי הזמן הגדולים מעידים על חוסר תום לב מטעמו של המשיב, שהרי פסק הדין ניתן בשנת 2004 ואילו ק בשנת 2012 הוגש לביצוע בהוצאה לפועל וכמו כן, רק ביום 12.06.13 נמסר כתב האזהרה. מתצהיר המוסר, אשר צרף המשיב, עולה כי האזהרה הומצא לכתובת מגורי אמה אשר עימה מתגוררת, המבקשת טוענת כי מעולם לא התגוררה עם אמה. לגופו של עניין, קיים היעדר יריבות בין המבקשת למשיב שכן מעולם לא שכרה ממנו דירה ומעולם לא מסרה שקים לידיו.

אין לכחד כי למתן פסק דין בהיעדר עלולות להיות השלכות משמעותיות לבעל הדין שפסק הדין ניתן כנגדו, זאת בלא שהתובענה בה ניתן פסק הדין התבררה במלואה ומבלי שלבעל הדין ניתנה הזדמנות להוכיח טענותיו. משכך, ראוי שהשימוש בסנקציה זו יישמר למקרים בהם לא עלה בידו להצביע על סיכויי הגנה כלשהם. אולם לא כך המקרה דנן.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי המשיב להוכיח המצאה כדין שכן לא צרף תצהיר מוסר התומך באישור מסירת כתב התביעה ומנגד המבקשת טוענת כי אינו נמסר לידיה וחתימתה זויפה.

אשר על כן ולאור האמור לעיל, אני מורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק בהתאם לתקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בגין אי המצאה של כתבי בי-דין.

המבקשת תגיש בקשה לרשות להתגונן בתוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה..