תא"ק 42950-11-13 מימון ואח' נ' (איינאו) איילה

בפני בקשתו של הנתבע לבטל את פסק הדין שניתן נגדו בהעדר הגנה ביום 22.01.14 (להלן: "פסה"ד"). בפסק הדין נקבע שעל הנתבע לשלם לתובעים 134,000 ₪, בגין דמי שכירות ופיצוי בשל הפרת חוזה וכן הוצאות משפט.

הנתבע טוען, בתמצית, כי הותרת פסק הדין על כנו תביא לעוות דין חמור, ולמעשה לקריסתו הכלכלית המוחלטת, נוסף על הנזקים שנגרמו לו בשל ניצול מצוקתו, תמימותו וחוסר הבנתו.

ומעשה שהיה, כך היה:

1.ביום 06.12.2012, נחתם חוזה שכירות בין הצדדים, לפיו משכירים התובעים לנתבע נכס מקרקעין, לצורך ניהול מסעדה במשך 15 חודשים.

אין מחלוקת כי החוזה נחתם כשהתובעים מיוצגים בידי עורך דין, ואילו הנתבע אינו מיוצג.

הצדדים קבעו בהסכם, בין היתר, כי הנתבע ישפץ את הנכס ובתמורה יזכה לשלושה חודשי שכירות ללא תמורה.

2.זמן קצר לאחר כריתת ההסכם וקבלת החזקה בנכס, הגישו התובעים כנגד הנתבע תביעה לפינוי, כשלטענתם הנתבע הפר את החוזה הפרות יסודיות. התובעים הגדילו והגישו לבית המשפט הסכם פשרה על פיו מסכים הנתבע להתפנות מהמושכר, מבלי שציינו בפני בית המשפט כי מדובר בהסכם פשרה שהוכן מבעוד מועד. אותו מסמך זכה לקבל תוקף של פסק דין (להלן: "פסה"ד לפינוי").

3.מכח פסה"ד לפינוי, פעלו התובעים באמצעות בא כוחם לסילוק ידו של הנתבע מהנכס, וזאת ביום 19.03.2013, כשלושה חודשים לאחר שנחתם חוזה השכירות.

4.נוסף לכך, הגישו התובעים את התביעה דנא, בחודש נובמבר 2013, ועתרו לתשלום דמי השכירות ולפיצוי בשל הפרת החוזה.

אין חולק שהתביעה נמסרה לנתבע ביום 18.12.13.