תא"ק 4250-09-14 עינב - החץ (1965) בע"מ נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ

בפני תביעה לתשלום סך של 1,188,713 ₪ בטענה לחוב שמקורו עבודות תשתית שבצעה התובעת.

בעקבות מינוי מומחה הוסכם למעשה על היקף החוב לתובעת, ונותרה להכרעה מחלוקת לעניין הריבית והוצאות ההתדיינות.

1. התובעת הינה חברה פרטית העוסקת בביצוע פרויקטים בתחום התשתיות; והנתבעת הינה חברה ממשלתית העוסקת אף היא בתחום התשתיות.

2. בעקבות מכרז אותו פרסמה הנתבעת במהלך 2010 (מכרז 152/10) נכרת ביום 1.1.11 חוזה מסגרת בין התובעת לנתבעת ("החוזה"), שלפיו התחייבה התובעת לבצע עבודות שונות במחוז הצפון והכל בתנאים שפורטו בחוזה. עבודות אלו כללו בהמשך גם עבודות בדרך מספר 73 ושבגינן ניתן לתובעת צו התחלת עבודה ביום 28.11.11.

3. העבודות שבצעה התובעת בדרך 73 הושלמו בסמוך לאוקטובר 2012 וביום 10.10.12 הגישה התובעת "חשבון סופי" בגין עבודות אלו, בסך כולל של 5,902,316 ₪. החשבון הסופי הועבר לבדיקת חברת א.ש. רונן הנדסה אזרחית בע"מ, "המנהל" - כהגדרתו בחוזה, וזו קבעה ביום 9.11.12 את שכר החוזה הסופי בסך של 5,570,206 ₪. מסכום כולל זה שאושר, בצירוף הפרשי התייקרות לפי החוזה, שילמה הנתבעת לתובעת סך של 4,648,635 ₪. ההפרש בין הסכום שאושר בחשבון הסופי לסכום ששולם עמד על 1,024,971 ₪. הנתבעת מיאנה לשלם הפרשים אלו וביום 1.9.14 הוגשה תביעה זו.

4. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר והנתבעת הגישה בקשת רשות להגן.

   בתמצית, טענה הנתבעת כי לפי החוזה "המנהל" בסך הכלל ממליץ על היקף התשלום המגיע לתובעת, ברם ההחלטה על גובה התשלום הסופי נתונה לחלוטין בידי הנתבעת. כדי לבחון את החשבון הסופי נדרשה התובעת להציג בפני הנתבעת אסמכתאות שונות אך אלו לא הוצגו. מסיבה זו, טענה הנתבעת, נדחתה דרישת התשלום לפי החשבון הסופי. מאז הועבר החשבון הסופי לבחינת הנתבעת בתחילת 2013 התבקשה התובעת שוב ושוב להעביר אסמכתאות לביסוס החשבון, אך אלו לא הועברו ולכן גם לא אושר החשבון הסופי.

5. בהחלטה מיום 22.1.15 ניתנה לנתבעת רשות להתגונן. בהחלטה נוספת מיום 15.2.15 נקבע שימונה מומחה מטעם בית המשפט לבחינת אותם הסעיפים אשר לא אישרה הנתבעת לתשלום, מסעיפי "החשבון הסופי" אשר הגישה התובעת ביום 10.10.12, ואשר יחווה דעתו באשר לטענות התובעת לפיהן יש לחייב את הנתבעת בתשלום בגין סעיפים אלו.

6. על יסוד החלטה זו מונה המהנדס דמיטרי אלשנסקי כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מיום 21.12.15 הביע המומחה את דעתו לפיה יש לשלם לתובעת סך של 722,023 ₪ בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית. בעקבות חוות דעת זו הועברו למומחה שאלות הבהרה והמומחה מצא לתקן את חוות דעתו. בהודעה מיום 10.1.16 הביע המומחה את דעתו המתוקנת שלפיה יש לשלם לתובעת סך של 641,874 ₪ בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית.

7. בדיון אשר התקיים ביום 28.12.15 (עוד טרם השיב המומחה לשאלות ההבהרה) הודיעה התובעת שהיא מקבלת את חוות דעת המומחה. בהודעה מיום 25.1.16 הודיעה אף הנתבעת שהיא מקבלת את חוות דעתו של המומחה, כשהיא מצרפת להודעתה את חוות דעתו המתוקנת של המומחה נוכח שאלות ההבהרה שהופנו אליו. נוכח הסכמות אלו, נקבע בהחלטה מיום 25.1.16 שפסק הדין יינתן על יסוד חוות דעת המומחה ולאחר קבלת התייחסות הצדדים בעניין הוצאות ההליך.