תא"ק 41827-08-13 עיריית דימונה נ' בלטמן ואח'

בפניי תביעה כספית על סך של 100,256 ₪, שהוגשה במקור בסדר דין מקוצר, בגין חיובי ארנונה, על נכס בשדרות הרצל 48/12 (1091/12) בדימונה (להלן: "הדירה"), שלפי הטענה הייתה ברשות הנתבעים, או מי מהם, בתקופה הרלבנטית לתביעה.

הנתבע 1 טען בבקשתו למתן רשות להגן, בין היתר, כי רכש את הדירה מחברת "עמידר" בשנת 1969 ומכר אותה בשנת 1982, ומפאת הזמן הרב שחלף אינו זוכר את הפרטים הנוגעים למכירת הדירה ואת פרטי הקונה, ולא נותרו אצלו מסמכים רלבנטיים. כן טען, שמבדיקה שערך בדירה, לאחר המצאת כתב התביעה, מצא שבעל הדירה הינו אדם בשם אברהם טורצקי שרכש את הדירה לפני כשנתיים ומתגורר בירושלים, וזה השכיר את הדירה לשוכר הנמנה עם קהילת הכושים העבריים בדימונה.

הנתבעים 2 ו-3 טענו בבקשתם למתן רשות להגן, שהינם בני זוג נשואים שהתגוררו בדימונה עד לשנת 1986, שאז העתיקו מגוריהם לעיר כרמיאל. בתחילת שנות התשעים מכרו את כל הנכסים שהיו בבעלותם בעיר דימונה, ומאז לא החזיקו בפועל, לא השכירו, ולא נתנו רשות לאדם כלשהו להתגורר בנכסים בעיר דימונה, ולא קיבלו תשלום או טובת הנאה בגין הנכסים, מכיוון שאלה נמכרו על ידם. מאז מכירת הנכסים לפני כעשרים שנה לא ביקרו בעיר דימונה. כתב התביעה לא נתמך בראיה של ממש לגבי החוב המיוחס לנתבעים. התביעה נגועה בהתיישנות, ובשיהוי ניכר. כתב התביעה לא מגלה עילה אמתית כלפי הנתבעים, ובכלל זה, התובעת לא צירפה אפילו ראשית ראיה שלפיה ניתן לקשור את הנתבעים לדירה הנדונה. מאמצי הנתבעים לאתר את הדירה בהתאם למידע שפורט בכתב התביעה לא נשאו פרי.

במסגרת הסדרים דיוניים בין בעלי הדין, ועל יסוד הסכמות שהושגו ביניהם, ניתנה רשות להגן לנתבעים.

התובעת ראתה לנכון להודיע על דחיית התביעה כנגד הנתבע 1, ובהסכמתו לא נעשה צו להוצאות.

התובעת והנתבעים 2 ו-3 (להלן: "הנתבעים") הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, וביום 3.3.2015 נערך בפניי דיון הוכחות ונשמעו סיכומים בעל פה.

בתום הדיון המלצתי לצדדים לסיים את המחלוקת בהסדר פשרה, אלא שהדבר לא צלח, ומכאן מתן פסק הדין.

אקדים ואציין, שלאחר שבחנתי את חומר הראיות שבפניי מצאתי לנכון להורות על דחיית התביעה.

כל שהוגש בפניי מטעמה של התובעת הינו תצהיר עדות ראשית של מר יצחק אסרף שהינו מנהל אגף הארנונה וההכנסות בעיריית דימונה, משנת 2000.