תא"ק 41609-04-14 סודקביץ נ' ברוך אל ואח'

בפני בקשה להתיר למבקשים להתגונן בפני תביעה בסדר דין מקוצר, על סך למעלה מ-160 אלף ₪, שהגישה המשיבה כנגדם בטענה כי העבירו באיחור תשלום על פי הסכם למכירת דירה שנכרת בין הצדדים, ובכך הפרו הפרה יסודית את ההסכם. המשיבה תובעת פיצוי מוסכם בסך 150 אלף ₪, בצירוף ריבית על האיחור בתשלום.

המבקשים טענו כי יש להורות על מחיקת הכותרת של "סדר דין מקוצר" בהיותה של התביעה כזו שאינה נסמכת על סכום קצוב או על ראשית ראיה בכתב, וכן כי יש ליתן להם רשות להתגונן בפניה שכן דחיית מועד התשלום נעשתה בהסכמה בין הצדדים.

במועד הדיון שהתקיים בפני ביום 4.11.14 העידה המבקשת 2 על תצהירה, וב"כ המשיבה בסיכומיו הצביע על כך שלעמדתו, מן החקירה עולה שחלופת המיילים בין הצדדים אינה תומכת בגרסת המבקשים אלא דווקא מצביעה על העדרה של הסכמה לדחיית מועד התשלום. משכך, לעמדת המשיבה, מדובר בהגנת בדים ותו לא ואין להתיר למבקשים להתגונן בפני התביעה.

בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "

זאת ועוד. הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:

"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).

בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן

"נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .

יש להניח, לצורך הבקשה בלבד, כי יהא בידי המבקשים להוכיח את טענותיהם שהובאו בתצהיר, ואשר התייחסו לא רק לחלופת מיילים בין הצדדים אלא גם לשיחות טלפון (ר' סעיף 17 לתצהירה) ובמקרה כזה עומדת להם הגנה לכאורית.