תא"ק 41520-12-13 נחושתן,ספרן,מרום,ארליך ושרף,עו"ד נ' בר-גור ואח'

התובעת המשיבה הגישה תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך 1,061,703 ₪ כנגד הנתבעים המבקשים שהינם אחים , הבסיס לתביעה הכספית הינו הסכם שכר טרחה בין התובעת לנתבעים לגבי ייצוג הנתבעים על ידי התובעת בקשר לבעלות הנתבעים בזמנו ב- 20% ממניות החברה, שתפעלה את תחנת הדלק פז, ברחוב אלוף שדה בגבעתיים . על פי התביעה ולגרסת התובעים, הטיפול המשפטי כלל שכר שעתי ועד לסכום כולל של חמישה עשר אלף דולר ששולם להם, וכן סכום נוסף בשווי של 15% מן התמורה הנוספת , שהנתבעים יקבלו בשל הייצוג, ובשל בסופו של דבר מכירת חלקם בחברה לבעל מניות הרוב, ובשווי של מיליון דולר בשנת 2005, כאשר ממנו נגזר הסכום של מאה חמישים אלף דולר לאותה עת 2005, שבצירוף הצמדה וריבית להיום ובצירוף מע"מ, מגיע לסכום התביעה שצוין. 

הנתבעים ביקשו בזמנו למחוק את הכותרת, או לחילופין ליתן רשות להתגונן ומתן אפשרות לתביעה שכנגד , בעניין מחיקת הכותרת בהחלטה קודמת שניתנה על ידי, לאחר דיון קודם במעמד הצדדים, נקבע שאין מקום למחיקה ושהתביעה כשרה להתברר בסדר דין מקוצר. 

לעניין הבר"ל ובתמצית, הנתבעים טוענים מפי המצהירה, הנתבעת 2-הגב' שפירא, שאמנם שני הנתבעים עורכי דין, אך אינם עורכי דין העוסקים באופן שוטף בתחום האזרחי, מתארת את הרקע לחתימת הסכם שכר הטרחה בשנת 2001, לשיטתם , הסכם הייצוג היה להגדלת חלקם בתמורה השוטפת מהפעלת התחנה, ולא למכירת חלקם לשותף שמחזיק במרבית המניות , בכל מקרה , התהליך של מכירת חלק הנתבעים לשותף האחר, החל בעקבות פעילות התובעת, הליך המרצת פתיחה שנקטה לקבלת חשבונות ושיח בינה לבין בא כוח הצד שכנגד השותף הבכיר בתחנה , נטען שהנתבעים הובלו על ידי התובעת למסלול של מינוי מעריך ומכירת חלקם לשותף הבכיר, מבלי שמלכתחילה רצו בכך, על פי הסכם הייצוג המקורי. כאשר במהלך הדרך התברר להם שהתובעים התרשלו כלפיהם בהמליצם על דרך של מכירת חלקם של הנתבעים לשותף הבכיר , בהמשך למחלוקות ואי הסכמות, הנתבעים טוענים שבסופו של יום איבדו לגמרי את האמון בתובעים , בשנת 2006 הודיעו להם על הפסקת ייצוג, ונושא המשך הטיפול, דהיינו מימוש ביצוע הערכה על ידי מעריך ומכירת חלקם של הנתבעים בתחנה לשותף הבכיר טופל במשך זמן רב והליכים רבים נוספים על ידי בא כוח אחר. הנתבעים טוענים כי בסופו של יום, מסתבר כי ההישג הכלכלי והמשפטי שכלשון התובעים הינו חסר תקדים , אינו מתיישב עם המציאות העגומה, לפיה אין מדובר בהישג כלכלי, ואין מדובר בהישג משפטי , ובוודאי שאינו חסר תקדים, ולנתבעים נגרמו נזקים במישורים שונים הן בהובלת האסטרטגיה למכירת חלקם, להבדיל מהשאת התמורה השוטפת שביקשו מלכתחילה , הן בהיבט מיסוי, והן בהיבט של מימוש מהיר של הערכה וקבלת שוויה, וכן בהיעדר מנגנון תשלום מסודר שמגן על האינטרסים שלהם ואין באמור למצות. מכל מקום, הנתבעים שגילו את מלוא הרשלנות לקראת שנת 2008 לדבריהם, לא הגישו תביעה בעניין, בסוברם שהתובעים באו על סיפוקם, והבינו שאינם זכאים לסכומים נוספים, למרות שיחה ומכתב שיצא בעניין, ומכל מקום , עד לשנת 2013 להנחתם. ב- 2013 נפתח הליך מטעם התובעים לעניין מתן חשבונות לתובעים בקשר לסכום הערכה שנקבע ושבסופו הועבר הסכום הסופי שנוקב בסכום מיליון דולר, ונקבע שהתובעים זכאים להגיש תביעה בעניין בתוך 45 יום מקבלת פירוט הסכום האמור, מה שאכן נעשה בתיק התביעה שבפני.

בדיון בבקשת הרשות להגן שהתקיים נחקרה הגב' שפירא על תצהירה , אישרה כי אין פירוט בתצהירה לגבי שווי השוק החופשי של חלקי הנתבעים בתחנה ובהיבט המספרי , כמו כן , אישרה כי לא נקבע שער דולר בהסכם לעניין הערכת שווי, וכי לא נקבע שום מנגנון תשלום בכתב מינוי המעריך, לטענת המצהירה אכן לא נקבע תשלום דולרי, אך הבעיה היא, שלא נקבע כלל מנגנון לתשלום וזו חלק מן הרשלנות שמייחסת לתובעת , בחקירתה הסבירה גם המצהירה שהגם שנרשם סכום נזק בסעיף 67 בסכום של 3,720,000 ₪, אינה חושבת שהתביעה שכנגד, צריכה להיות מפורטת במסגרת תצהירה, אלא רק צריכה להראות את רצינותה, ועמדה בנטל זה. המצהירה בהתייחס למועד תשלום של סכום שאינו שנוי במחלוקת בסך של 15,000 $, בגין טיפול שעתי מקסימלי שלכאורה בתצהירה נטען ששולם ב- 2006, טוענת בתגובה לטענה, ששולם ב- 2004, כי הדברים צריכים להיבדק על ידה, ולא יכולה לשלוף תשובה מן המותן נוכח הזמן שחלף . 

בסיכומי ב"כ הצדדים טוען ב"כ המבקשים כי ככלל ועל פי ההלכות המעודכנות לעניין הרשות להתגונן, יש להעדיף פתיחת שער בית משפט במובן של מתן רשות להתגונן על האפשרות של דחיית הבקשה ובהיבט העקרוני של העניין , כמו כן נטען שטענות ההגנה שפורטו פירוט נרחב בבקשת הרשות לא נסתרו בבקשה, בבחינת הגנת בדים, ב"כ המבקשים מציין שהטענות הינן בעיקרן טענות לגוף הבקשה, תוך תיאור מהלך הדברים כאשר אין טענת קיזוז במובן של סכום לקיזוז כספי שנדרש כימותו במסגרת תצהיר הבר"ל, ואותם דברים אמורים לגבי התביעה שכנגד המתבקשת, שככל שתינתן הרשות, והגם שיתכן ואין צורך במתן רשות, להגשת תביעה שכנגד, נוכח הפיכת התצהיר לכתב הגנה במקרה כזה , עדיין נוכח הפירוט וההתרשלות שפורטה, זכות הנתבעים, שביקשו לא להכביד בהליכים ולא לפתוח מצידם בהליך, כל עוד לא נתבעו, בסוברם שהעניין מאחוריהם כמקשה אחת והתבדו , שיהיו זכאים כאמור להגיש את תביעתם . 

ב"כ התובעים טוען כי אין לבית המשפט את הידע, ואף לא פורט בתצהיר, מהו שווי השוק שחלקם של הנתבעים נמכר בשווי נמוך משמעותית ממנו , אותם דברים אמורים לעניין הטענה בקשר למיסוי וייעוץ לגביו שגרם לנזק לנתבעים , אין שום פירוט בעניין מלבד אמירה כללית ברמת כותרת , אותם דברים לגבי אמירות הקשורות להפרשי שער דולר, כאשר על פניו ההתחשבנות צריכה להיעשות בשקלים וכאשר ננקב באופן סתמי באחד מסעיפי התצהיר סכום נזק של 3,720,000 ₪, שאין בו כימות כראוי ו/או פירוט כראוי, ושחל על כתפי מי שטוען שיש לו טענת קיזוז או טענה לתביעה שכנגד, ועל פי ההלכות לעניין הרשות להתגונן. משכך טוען ב"כ התובעים כי כבר בשלב זה יש לקבוע שאין מקום להגנה בטענת התרשלות ושהפועל היוצא של דחיית הבקשה בהיבט של טענת התרשלות, תהווה מעשה בית דין, המונע גם הגשת תביעה שכנגד, ואזי גם סעיף 4 לחוק ההתיישנות, אליו התייחס בא כוח המבקשים אינו רלוונטי . עוד טוען ב"כ התובעים כי לנתבעים היה יומם , יכלו לפרט את אותן טענות קיזוז או תביעה שכנגד , אך עשו זאת כאמור רק ברמת הכותרת ולא כפי שהדין דורש . ב"כ התובעים מתקשה להבין כיצד הנתבעים מוותרים על סכום שהם מעריכים כיום בסך הקרוב לארבעה מיליון ₪. מציין כי על פי הכרטסת שצורפה, ברור שלא היו תשלומים בשנת 2006, כנטען לכאורה בתצהיר הנתבעת, ומלוא השכר השעתי שולם בשנת 2004, וכן שלא הוכחש כי בשעה שפוטר מהמשך ייצוג על ידי הנתבעים, לא הייתה טענת רשלנות. לכל היותר, לשיטת ב"כ התובעים ניתן לתת בתיק רשות להתגונן מוגבלת לטענות שאינן קשורות להתרשלות בייצוג אלא לפרשנות הסכם הייצוג , שאלת הפיטורין האם היו כדין וכיוצא בזה.  אך כאמור לשיטתו, יש לדחות כבר כעת את הבקשה בעניין ההתרשלות , מה שכפי שצוין, יוצר מעשה בית דין לעניין אפשרות הגשת תביעה שכנגד. 

לאחר עיון בכלל החומר שבתיק הדיון ושמיעת הצדדים, אני מחליט שיש לתת רשות להתגונן לנתבעים בתביעה שבפני , מדובר בהסכם ייצוג משנת 2001, שכעת בא לפתחו של בית המשפט סכסוך לעניין שכר טרחה המגיע לתובעים בגינו , יאמר כי טענות הנתבעים בתצהיר מטעמם לא נסתרו באופן שניתן לומר שמדובר בהגנת בדים, המחייבת דחיית הבקשה כבר בשלב זה , ניתן גם לומר שאם הנתבעים יוכיחו במסגרת המשפט והראיות את טענותיהם, יכול ותקום להם הגנה כנגד התביעה הן בהקשר של פרשנות ההסכם והן בשאלת הפסקת הייצוג. 

המחלוקת העיקרית שבין הצדדים, בשלב דיוני זה , עניין התביעה הנגדית שעל הפרק, ואופן פירוט וכימות עניין זה, כאשר לטעמי היסוד המילולי, והנתמך במסמכים מינימליים קיים בתצהיר מטעם הנתבעים, ואין באמור כמובן לקבוע סופית לעניין זה. יחד עם זאת , ישנו ליקוי בכימות הסכומים ובדרך חישובם וכאשר ההלכה דורשת כי צד הטוען טענת קיזוז כהגנה בפני תביעה, או טוען טענה לתביעה שכנגד, חייב להתכבד ולפרט טענתו כדרך שמנסחים כתב תביעה. כפי שצוין , בהיבט של פירוט העובדות והשתלשלות העניינים ניתן לקבל שמה שפורט בתצהיר יכול להוות בסיס לדיון בעניין, הקושי הינו בהיבט של כימות אותם סכומים, באשר גם לפי החקירה מסתבר שפרמטרים מרכזיים שקשורים לאותן טענות וכימותן לסכום של 3,720,000 ₪, חסרים גם לגישת המצהירה בדיון וגם לסברת בא כוחה, כאשר גישתם לעניין זה שיוכח ויוגש במסגרת התביעה שכנגד , ככל שניתן יהיה להגישה., יוער שלעניין תביעה שכנגד, הכלל הינו שאין מקום ליתן רשות להתגונן ועל מנת לאפשר הגשת תביעה שכנגד, זהו הכלל ותכליתו ברורה, התביעה בסדר דין מקוצר אמורה להתברר באופן מהיר, ועל פי התחייבות ברורה, בדרך כלל , ואין לערב בתוכה עניינים נוספים גם אם בין אותם צדדים, ושלא קשורים לאותה התחייבות נשוא כתב התביעה בסדר דין מקוצר , בנוסף , גם אם ניתנת רשות להתגונן והתצהיר הופך לכתב הגנה , איני מקבל עמדת ב"כ הנתבעים, כי באופן אוטומטי ניתן להגיש כתב תביעה שכנגד, בהיבט הדיוני , אני סבור שיש לקבל את רשות בית המשפט בעניין, ולא בכדי ב"כ הנתבעים בעצמו, מבקש את הרשות הזו במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן ולמחיקת כותרת, ומבקש מתן אפשרות להגשת תביעה שכנגד, ובצדק. נאמר שהדברים נעשו מתוך זהירות , אני סבור שהדבר נעשה מתוך הכרת ההלכה כפי שהיא , והטעם לכך שאין מקום לכרוך , גם אם ניתנת רשות להתגונן במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר ועל פי התחייבות כזו או אחרת , בירור של טענות הקשורות לתביעה נגדית של הנתבע באותו תיק ובקשר לעניינים בעילות שונות.

המבחן צריך להיות לעניין זה, האם מדובר במסגרת עסקית שהיא אחת, ושהולידה את הטענות המתבטאות הן בתביעה המקורית המוגשת בסדר דין מקוצר, והן בטענות הנגדיות, בענייננו טוענת התובעת שתביעתה לשכר טרחה על פי הסכם שכר הטרחה, לא יכולה לידון ואינה אמור לידון במסגרת טענות לרשלנות, טענות שמוכחשות, ושגם כפי שצוין לא נטענו במועד סיום עבודתו.

ב"כ הנתבעים מוסיף לעניין זה את העובדה, שאם לא תינתן הרשות להגשת תביעה שכנגד במסגרת התיק כאן , תהיה פגיעה, לא רק דיונית, אלא מהותית בנתבעים, שלא יוכלו ליהנות מהוראותיו של סעיף 4 לחוק ההתיישנות, ולעניין טענת התיישנות ביחס לתביעתם, ולנוכח העובדה שהתובע בחר להגיש את תביעתו רק עתה. 

כאשר אני שוקל את כל הטענות בהקשר זה, והגם שהעניין גבולי, אני מחליט שהואיל ומדובר באותם צדדים, והואיל ומדובר באותו הסכם , וכאשר לא נסתרה בשלב זה, בעיקרו של דבר, טענת הנתבעים, שכוונתם המקורית הייתה למצוא דרך להגדיל את ההכנסה השוטפת הנובעת מחלקם ה- 20% בתחנת הדלת ושהובלו על ידי התובעת בסופו של יום למכור את חלקם לשותף הבכיר, וכאשר בדיעבד התברר לנתבעים שהיו כשלים והתרשלויות שגרמו להם לנזק , עניין הדורש בירור כמובן, בנסיבות כאן, כאשר התביעה לשכר טרחה מוגשת לאחר כ- 14 שנה ממועד הסכם שכר הטרחה, וכאשר הנתבעים איבדו את האמון בתובעת כבר בשנת 2006, ולא נסתר שנדרשה עוד תקופה והליכים לא מעטים, לממש את זכייתם ותשלום חלקם על פי הערכה שבוצעה, וכאשר יכול ודחיית התביעה בעניין תחסום תביעתם הנגדית, בהצטבר הדברים, יש לטעמי מקום להתיר במסגרת התצהיר שהופך לכתב הגנה עם מתן הרשות להגן, גם הגשת כתב תביעה שכנגד. אכן הסכומים לא כומתו, ולא פורטו כל הפרמטרים הנדרשים לעניין זה , יחד עם זאת , יש בתצהיר תשתית עובדתית לא מעטה, שפורטה היטב ובשלב זה לא נסתרה, שמבססת עילת תביעה נגדית אפשרית , כמובן , מבלי לדון בשלב זה בסיכוייה , משכך יש לאפשר בירורה ובנסיבות העניין, הן בהיבט הדיוני , הן בהיבט המהותי והן בהיבט המערכתי, שתיק תביעת שכר טרחה המתנהל כאן, ולאחר שנים כה רבות, וכאשר כאמור מדובר באותם צדדים ובאותה עסקה דהיינו באותו ייצוג מחד, וכשלים נטענים לפתחו מאידך, מן הראוי שהדברים יידונו במאוחד, והדבר יחסוך זמן והוצאות נוספות הן לצדדים, והן למערכת המשפט, שדנה בסכסוך על נגזרותיו והסתעפויותיו. כמובן שיש לקחת בחשבון, כפי שצוין, את העובדה שתביעה בסדר דין מקוצר, צריכה להתברר במהירות הראויה תוך בירור שאלת ההתחייבות על פי המסמך שצורף ובמקרה זה הסכם שכר הטרחה , ואולם , אני סבור, שבנסיבות, ובאיזון כלל הנדרש, והזמן שחלף, וכלל הטענות, שורת הדין והצדק מחייבת כאמור, הן בהיבט המהותי, והן בהיבט הדיוני, שלאחר מתן הרשות להגן ונוכח הכרה בטענות אפשריות לתביעה שכנגד, כי יש לאפשר לנתבעים להגיש את התביעה הנגדית, ובמסגרת ההליך כאן וכפי שצוין.

סוף דבר, ניתנת למבקשים/הנתבעים רשות להתגונן על פי התצהיר שיהווה כתב הגנה , הנתבעים רשאים להגיש כתב תביעה שכנגד ובתוך 30 יום מקבלתם החלטה זו , עם הגשת התביעה הנגדית יוגש כתב הגנה לגביה במועד שקבוע  בתקנות.

לאחר הגשת כתב ההגנה, ימצו ב"כ הצדדים הליך גישור בפני המגשרת, שהוסכמה על הצדדים בישיבה קודמת, כב' השופטת בדימוס דליה מארק הורנצ'יק, ויתאמו איתה, לאחר הגשת כתב הגנה לתביעה הנגדית, את המועד המתאים.