תא"ק 40843-12-14 עיריית רמת גן נ' קומפוט טכסטיל בע"מ ואח'

התובעת הגישה בקשה להורות על הפיכת נטל הבאת הראיה וסדר הגשת תצהירי עדות הראשית כך שתצהיר עדות הראשית מטעם המשיבים יוגש תחילה ולאחריו יוגש תצהיר המבקשת וזאת ,נוכח חזקת הברחת הנכסים המוכרת בדין,. לטענת התובעת, התביעה הוגשה מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים המכילה את נסיבות הוראות סעיף 119 א לפקודת מס הכנסה. בהתקיים תנאים בסיסים, הנטל עובר על שכמי בעלי השליטה בחברה והחברה אליה הועברו הנכסים ובמקרה זה המשיבים 2 ו 3- לסתור את חזקת הברחת נכסים. מתבקש בית המשפט הנכבד להפוך את נטל הבאת הראיות באופן שהמשיבים יפתחו בהגשת תצהיריהם. 

לטענת התובעת, מתקיימים התנאים לביצוע הרמת מסך סטטוטורית, שכן הנכס לא שימש למגורים אלא חנות בגדים, החזיקה בנכס המשיבה מס' 1 שהיא חברה פרטית, החזקה של המשיבה 1 אינה מתוקף דיירות מוגנת, המשיבה מס' 1 הפסיקה פעילותה. המשיבה 1 לא שילמה ארנונה, החוב הינו סופי (אין השגה/ערר תלוי ועומד בגין החוב), המשיב 2 הינו בעל שליטה במשיבה מס' 1 והמשיבה 3 הינה חברה אליה הועברו נכסי המשיבה מס' 1. לטענת התובעת, 5, בכתב ההגנה המתוקן הטענה היא כי בעלי השליטה לא נטלו נכסים מנכסי החברה. ואין כל טענה בכתב ההגנה שיש בה כדי

לסתור את התנאים המהווים יסוד לחזקת הברחת הנכסים המוכרת בדין. לכן לטענתה, בהתקיים כל התנאים במצטבר, קמה חזקה מכח האמור בסעיף 11 א לפקודת מס הכנסה, שהועברו הנכסים שהיו לתאגיד לבעל השליטה, ללא תמורה, ועל כן ניתן לגבות החוב מבעל השליטה. חזקה זו מוגדרת בפסיקה כי "חזקת ההברחה". החזקה ניתנת לסתירת ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, על ידי בעל השליטה בחברה והחברה שקיבלה הנכסים.

לטענת התובעת, על בעל השליטה מוטל הנטל לסתור את חזקת הברחת הנכסים. התובעת מפנה לע"א 2139-08 הלל ואחי נ' מועצה מקומית בפר שמריהו, שם נקבע כי: "תגליתו של הסדר הוא העברת הנטל לכתפי בעלי השליטה, שכן הדרישה שהרשות היא זו שתוכיח הברחת הנכסים בפועל בחברות פרטיות המנהלות עסקיהן בשטחה אינה סבירה. הרשות המקומית, אף בשונה מרשויות המס, נעדרת כל אמצעי מעקב או פיקוח אחרי מצבת הנכסים בעסקים המנוהלים בתהומה, במועד זה או במועד אחר, וכל העברת נטל הוכחה אל כתפיה סותר את כוונת המחוקק בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים".

"ההסדר קובע חזקה שבחוק, לפיה רואים את הצד שלזכותו היא פועלת כמי שיצא ידי חובת הראיה לגביה. בענייננו, נקודת המוצא, שאין צורך להוכיחה והיא מתקיימת מכוח החזקה, היא

שנכסי החברה בולם הועברו ללא תמורה לידי בעל השליטה, וזאת ללא תלות במצב העובדתי

בפועל, הצד שכנגדו פועלת החזקה, בעל השליטה, צריך להוכיח את היפוכה של החזקה ברמה של הטיית מאזן ההסתברות, בדומה למשפט האזרחי בכלל, כשנטל השכנוע בעניין זה מוטל עליו (ראו, י

קדמי על הראיות, עמי 882).

לטענת התובעת, אין לקבל טענת המערערים שנטל השכנוע להוכחת הממצא השלילי שלא הועברו נכסים לבעל השליטה הוא מצומצם או מזערי, לא די לצורך עמידה בנטל מכוח החזקה בסעיף

119 א(א)( 3), בהתייחסות כוללנית לנכסי החברה. בעל השליטה המבקש לסתור החזקה צריך

לשמע בעדויות ובמסמכים, שמצבת הנכסים של החברה במועד הפירוק או הפסקת הפעילות

שימשה כולה לצורך פירעון חובות החברה לנושיה. הוכחה המתייחסת לחלק מן הנכסים או

לחלק מנושים אין בה די",

המשיב טוען, כי דין הבקשה להידחות ועל המבקשת להוכיח תחילה את החוב המוכחש, ולא ברורים הסכומים שנטענו בכתב התביעה אשר מנסים לחייב את הנתבעים שלא כדין. לא ניתן להבין מכתב התביעה ומהמסמכים שצורפו ממה נובעות הריביות הנדרשות ע"י העירייה, אופן חישובן ושיעורן. מדובר בסכומים מופרזים וגבוהים ובריביות אדירות שיש צורך לבדוק ולבחון אותן לעומק. גוף

ו/או רשות כגון העירייה צריך לתבוע שיעורי ריבית הקבוע בחוק ולא שיעורים מופרזים וחסרי כל