תא"ק 40843-12-14 עיריית רמת גן נ' קומפוט טכסטיל בע"מ ואח'

לפני בקשת התובעת למתן צו גילוי מסמכים ספציפי בהתאם לצו גילוי מסמכים כללי מיום 3.7.16 ולמכתב הדרישה שהפנתה לנתבעים ביום 28.7.16 ולאור העובדה כי צו זה לא מולא ע"י הנתבעים והמסמכים לא הועברו לתובעת.

הנתבעים בתגובתם עותרים לדחיית הבקשה בטענה כי לא הוצגה הרלוונטיות שלהם לתביעה. לטענתם מדובר בדרישה כוללנית, גורפת, ללא אבחנה וללא רלוונטיות ולמעשה מהווה מעשה דייג אסור כהגדרתם.

התובעת בתשובתה טוענת כי מדובר בדוחות כספיים, מאזני בוחן של החברות נשוא התביעה, תדפיסי חשבונות בנק של חברות המשיב 2, דוחות מע"מ ומס הכנסה, רשימת מקבלי השכר, פרוטוקולים והודעות לרשם החברות והסכמי שכירות לשנים 2009-2014 ( התקופה נשוא התביעה ) לחובות נשוא התביעה כיוון שנתבעת 3 שנכנסה לנעלי נתבעת 1 היא זו שהחזיקה בנכס והיא שחבה בחוב הארנונה לכן מדובר במסמכים נדרשים ורלוונטים.

דיון:

ברע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ ( פורסם ביום 15.10.08 ) סוכמה ההלכה בנוגע לתנאים לגילוי ועיון במסמכים :

"הליכי הגילוי והעיון במסמכים מוסדרים כידוע בתקנות 122-112 לתקסד"א.  הליכים אלו ניזונים מהתפיסה כי החתירה לגילוי האמת עומדת ביסוד ההליך המשפטי וכי על הליך זה להתקיים "בקלפים גלויים" (ראו: רע"א 7114/05 מדינת ישראל נ' חיזי ([פורסם בנבו], 11.12.2007), פיסקה 5; רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד נ' פלץ ([פורסם בנבו], 14.8.05, פיסקה 6) (להלן: פרשת פלץ)). בענייננו, מדובר בצו גילוי מסמכים ספציפי, אשר מוסדר בתקנה 113 לתקסד"א. תנאי ראשון וברור מאליו לקיומה של חובת הגילוי הינו כי המסמכים יהיו רלוונטיים לעניין נשוא התביעה. תנאי זה עולה מלשונה של תקנה 120(ב) לתקסד"א, הקובעת כי לא יינתן צו לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים אלא אם יש צורך בכך "כדי לאפשר דיון הוגן, או כדי לחסוך בהוצאות". הפסיקה פירשה את דרישת הרלוונטיות בהקשר של גילוי מסמכים מתוך מגמה מרחיבה. כך, נפסק כי ניתן לבקש צו גילוי מסמכים ספציפי בנוגע לסוגי מסמכים ובמקרה כזה נדרש המבקש להראות רלוונטיות של סוג המסמכים שגילויו מבוקש (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193 (2002) (להלן: פרשת שמשון)). כמו כן נקבע כי חובת הגילוי מתפרסת גם על מסמכים, אשר תועלתם להליך המשפטי הינה עקיפה והיא קיימת אף אם מסמכים אלו לא יהיו קבילים בהליך עצמו. כך סוכמה ההלכה בנקודה זו:

"על צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה… נמצא, כי הרלוואנטיות של מסמך לעניין גילויו רחבה יותר משאלת קבילותו במשפט. הרלוואנטיות לצורכי גילוי היא במידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת שבין הצדדים. מסמך שיש בו כדי לסייע לקו חקירה הוא רלוואנטי. לעומת זאת, מסמך שאין בו כדי לחזק טענה או להחלישה, וכל כולו לא בא אלא "לדוג" בענייניו של בעל דין, אין לגלותו... ודוק:לעתים אין בעל דין יודע מהם המסמכים שבידי הצד שכנגד. דרישה לגילוים של אלה אינה מהווה "דיג" אסור" (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 59 (1995)).

ויודגש: לא נדרש כי בשלב גילוי המסמכים תהא הרלוונטיות של המסמך ודאית. די כי מבקש הגילוי יצביע על כך שלמסמך עשויה להיות רלוונטיות (ע"א 40/49 כיאט נ' כיאט, פ"ד ג 159, 162 (1950) (להלן: פרשת כיאט); ראו גם, פרשת שמשון, עמ' 196). בהקשר זה יש לזכור כי שלב גילוי המסמכים ממוקם בתחילתו של ההליך המשפטי, בטרם נפרסה במלואה מסכת טיעוני הצדדים. על כן ברי כי אין לצפות שניתן יהיה להוכיח בוודאות את רלוונטיות המסמכים שגילוים מבוקש. די כי יש יסוד סביר להניח שלמסמכים עשויה להיות רלוונטיות בהמשך ההליך. אין להפוך את שלב גילוי המסמכים לתחליף לשלב ההוכחות (השוו, אם כי בהקשר שונה, לפרשת פלץ)."

לאחר עיון בטענות הצדדים, בכתב התביעה , כתב ההגנה שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל , וזאת לאור הוראות החוק והפסיקה המובאים לעיל.בנוסף, מדובר במסמכים שנוגעים למצבם הכלכלי של הנתבעים בתקופה הרלוונטית לנטען בכתב התביעה, שהם רלוונטים לצורך ניהול ההליך וגילוי האמת וליכולת הוכחת הטענה כי על הנתבעים לשלם את תשלומי הארנונה והמים בגין הנכס נשוא התביעה.

הנתבעים יעבירו את המסמכים במכתב הדרישה לתובעת תוך 15 יום , ככל והללו בידיהם.

כל בקשה אחרת אותן מפרטים הצדדים בתגובתם תוגש בנפרד , בהתאם לתקנות סדר הדין.

אין צו להוצאות בשלב זה.