תא"ק 40723-10-14 עירית ראשון לציון נ' גרין מיחזור במכולות בע"מ

1.המשיבה, רשות מקומית כמשמעותה בפקודת העיריות, הגישה תביעה כספית כנגד המבקשת, חברה לעבודות עפר, בגין חוב ארנונה שהוטל על אחזקת מגרש ברחוב התעשיין ראשון לציון, הידוע כגוש 3943 חלקה 7 (להלן: "המגרש" ו/או "הנכס"). חוב הארנונה נוצר, על פי הנטען, בין התאריכים 1/6/2010 ועד 31/3/2012, ע"ס כולל של 115,904 ₪.

המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן כנגד התביעה שהוגשה בסדר הדין המקוצר, היא הבקשה שבפניי. לגרסתה, עסקה במועדים הרלבנטיים לתביעה בפינוי פסולת ובמיונה בהתאם לרשיון עסק שניתן לה. במהלך שנת 2010 שכרה המבקשת 2,000 מ"ר מתוך המגרש, ששטחו הכולל כ- 4,000 מ"ר, דהיינו את מחציתו של המגרש (הצפוני), החל מיום 1/6/2010 ועד ליום 31/12/2011 (להלן: "המושכר"). המושכר שימש את המבקשת לצורך פעילותה העסקית – אחסון פסולת בניין, מיון הפסולת, ובסופו של ההליך פינויו לאתר מורשה.

2.בד בבד עם תחילת אחזקת המושכר, פנתה המבקשת, לטענתה, למחלקת עסקים אצל המשיבה לצורך קבלת רשיון עסק, על שטח בגודל המושכר - 2,000 מ"ר. מאחר שהסתבר כי המגרש מיועד לחקלאות בלבד, ננקטו כנגד המבקשת הליכי בירור בשל חשד לשימוש בקרקע חקלאית בניגוד לתקנות רישוי עסקים, וביום 01.08.2010 אף קיבלה המבקשת מכתב התראה על הפרת חוק התכנון והבניה וזימון למתן עדות מוקדמת. בנוסף, נדרשה המבקשת להפסיק את פעילותה תוך 30 ימים מיום קבלת ההתראה ולהרוס את כל העבודות אשר בוצעו על המגרש.

במהלך ההליכים כאמור, התגלה למבקשת, לראשונה, כי הינה מחוייבת בדמי ארנונה על המגרש כולו, שהינו, כאמור, כפול משטח המושכר בפועל. המבקשת טוענת כי הודיעה מראש למשיבה כי הינה משתמשת בשטח המושכר בלבד, ואף במהלך ההליכים שננקטו כנגדה הגיעו פקחים מטעם המשיבה שמדדו את גודל המושכר. בהתאם לכך, מיד כאשר הבינה המבקשת כי היא מחוייבת בכפל דמי הארנונה, פנתה למשיבה לצורך הפחתת החיוב וזיכויה, והוסכם – לשיטתה – במהלך שנת 2011, כי ישונה החיוב לגודל המושכר וכי המבקשת תזוכה רטרואקטיבית. בפועל, אכן מחודש מאי 2011 החלה המשיבה לחייב את המבקשת בדמי ארנונה בעבור השטח המושכר בלבד.

בשל ההליכים שננקטו כנגד המבקשת, פינתה המבקשת את המושכר ביום 31/12/2011, חדלה מפעילות במושכר וביטלה את הסכם השכירות מול בעלי המגרש, חברת י.א. גואטה בע"מ.

3.ביום 14/7/2015 התקיים דיון בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה. הצדדים חזרו על עמדותיהם, ובמהלכו הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה ישולם חלק מסכום התביעה, שאינו שנוי במחלוקת, בגין ארנונה שהוטלה על המושכר. באשר לארנונה על המגרש כולו, התבקשו הצדדים לקיים הידברות, ומשזו לא צלחה הגישו הצדדים סיכומיהם בבקשה.

המבקשת חזרה, הלכה למעשה, על טענותיה שבבקשה. המשיבה, מנגד, טענה בסיכומיה כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בטענות הנוגעות לשטח הנכס ואחזקתו, שכן טענות כאמור מצויות בסמכות מנהל הארנונה. באשר לחיוב בארנונה במהלך שנת 2012 גורסת המשיבה כי המבקשת אינה רשאית להעלות טענה בדבר אי אחזקה ("אינני מחזיק"), וממילא לא ניתנה על ידה הודעת חדילה ביחס למושכר בהתאם לסעיף 325 לפקודת העיריות.

דיון

4.בית המשפט ייעתר לבקשת רשות להתגונן באם מצא כי ישנם סיכויי הגנה, ולו זו קלושה, ר' לכך ההלכה כפי שסוכמה בע"א 3300/04 צול ניהול פרוייקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פורסם בנבו, ס' 18 לפסק הדין). בקשת הרשות להתגונן הינה משוכה טרומית, ועל כן הנטל על המבקש להתגונן הוא קל - כל אימת שיש בתצהיר להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, הבקשה תתקבל (ע"א 248/89 החברה הכללית למוזיקה נ'Warner , פ"ד מו(2)273, 277). בשל הפרת האיזון הדיוני במסגרת סדר הדין המקוצר, בית המשפט לא ישקול שיקולי מהימנות ואך יבדוק האם טענות ההגנה, שהינן בחזקת אמת, יכולות להקים הגנה בפני התביעה. הבקשה תידחה רק מקום בו הוכח כי אין כל סיכויי הגנה, או באם גרסת המבקש קרסה לאחר חקירה נגדית, ר' לכך ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 25.11.93).