תא"ק 40648-04-15 חברון נ' גולדפדר

התובע הינו עו"ד במקצוע והנתבע פנה לקבלת שירותים מקצועיים בקשר עם תביעות משפטיות שהוגשו נגדו על ידי בנק לאומי.

ביום 29.1.15 נכרת בין הצדדים הסכם שכר טרחה ובו הוסכם כי בגין לימוד והכרת התיק ישלם הנתבע לתובע שכ"ט בסך 15,000 ₪ + מע"מ שאינם מותנים בתוצאות המשפט לרבות אם תושג פשרה כלשהי בכל שלב אף מחוץ לכתלי בית המשפט. סכום זה כלל גם ניהול מו"מ עם הבנק וכן בקשה לביטול עיקולים שהוטלו על נכסי הנתבע. עוד הוסכם כי שכר הטרחה ישולם לאחר הדיון בביטול העיקולים או לאחר המו"מ מול הבנק.

התובע טוען בכתב התביעה כי הנתבע פנה אליו לאחר שטופל כבר על ידי עו"ד אחר (עו"ד ברדה) אשר ניהל מו"מ עם הבנק שלא הבשיל לכדי הסדר וכאשר הבנק כבר הטיל עיקול על דירתו של הנתבע שהיתה בשלבי מכירה לצדדים שלישיים. לפיכך, המליץ התובע לנתבע להגיע להסדר כולל. במסגרת המו"מ שניהל התובע מול באי כוחו של בנק לאומי העביר הבנק באמצעות התובע טיוטת הסדר שהיטיבה, כך לטענת התובע, עם הנתבע: נמחלו לו 50,000 ₪ מהחוב הכולל אם יעמוד בהסדר; ויתור על ריבית מירבית ו/או חריגה; חוב אשת הנתבע בהוצאה לפועל יוסדר בתנאי ההסדר של הנתבע; העיקול על הדירה יוסר תמורת מקדמה נמוכה על חשבון ההסדר; ביטול העיקול על רכב ושחרור שעבוד על רכב נוסף; הפחתת מחצית שכר טרחת עוה"ד של הבנק; פריסת החוב לתקופה של 84 חודשים בריבית פריים + 4%.

התובע קבע עם הנתבע פגישה לחתימה על ההסדר ביום 1.3.15, אך מעט לפני הפגישה ביקש הנתבע לדחות אותה מאחר ולא חש בטוב. למחרת, הודיע התובע לנתבע כי הוא שוכר שירותי עו"ד אחר, ועל כן הודיע התובע לבאי כוח הבנק כי הוא מסיים את ייצוג הנתבע. לאחר מכן נוהלו התכתבויות על מנת להסדיר את שכר הטרחה כאשר הנתבע ביקש לוותר על חלק גדול מהסכום שהוסכם, אולם מגעים אלו לא צלחו ועד היום לא שולם דבר. מכאן התביעה לתשלום 15,000 ₪ + מע"מ ובסה"כ 17,700 ₪.

במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן טען הנתבע, בתמצית, כי הוא התקשר עם התובע מתוך ידיעה כי זה האחרון יפעל לחתום עם הבנק על הסדר חדש בהתאם לתיקונים שביקש להכניס להסכם. עוד הוא טוען כי ההסדר שהוצע לו על ידי הבנק היה לרעתו, וכי הוא גרוע מההצעה הקודמת שנשלחה אליו. טרם פגישת יום 1.3.15 הוא העביר את טיוטת ההסדר עם הבנק לעו"ד אחר, בשם עידו ברקן, אשר יעץ לו לא לחתום על ההסכם, ועל כן אמר לתובע כי הוא שוכר את שירותיו של עו"ד אחר. הנתבע מאשר כי ביקש להגיע עם התובע להסדר על תשלום שכ"ט מופחת אולם התובע התעקש על מה שהוסכם. עוד הוא טוען כי עבודתו של התובע אינה מצדיקה את תשלום שכר הטרחה המוסכם וכי הבין כי הוא יכול לקבל ייצוג טוב יותר.

הכלל הנוהג בתביעות בסדר דין מקוצר הוא כי די לנתבע כי יראה בתצהירו הגנה, אפילו דחוקה, על מנת שבית המשפט ייתן לו רשות להתגונן, כאשר בשלב זה של הדיון אין בין המשפט בוחן שיקולי מהימנות וראיות. אלא שבצד כלל זה, על ההגנה הלכאורית המועלית בבקשת הרשות להגן להיות מפורטת דיה:

"אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו". (ראו, למשל, ע"א 527/07 מזל נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ).

"מקובלת עלינו מקדמת דנא ההלכה כי נתבע המבקש רשות להגן חייב להכבד ולהכנס לפרטי העובדות" (ע"א 543/86 כלל חב' לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות, פ"ד מב(3) 339).

יישומם של כללים אלו מוביל למסקנה כי דין הבקשה למתן רשות להתגונן להדחות, שכן, חרף המלל הרב שבתצהיר, הנתבע לא פירט כנדרש את פרטי הגנתו וטענותיו הן כלליות, סתמיות וחסרות פירוט: