תא"ק 39889-01-14 עירית ירושלים נ' חלאק ואח'

לפניי בקשה למחיקת כותרת ולחלופין בקשת רשות להתגונן.

1.המבקשים טוענים כי יש להורות על מחיקת הכותרת באשר אין מדובר בתביעה לסכום קצוב אלא על סכום המהווה שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט שאינם סכום קצוב וכי בהיותם יורשים אין לתביעה "ראייה בכתב" אשר בכוחה לחייב אותם אישית. התביעה, לטענתם, מפרה את סימן ו' לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 ומטילה עליהם אחריות כיורשים לחובות העיזבון.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובותיה, אני דוחה את הבקשה למחיקת כותרת. תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: התקנות) קובעת שני מסלולים חלופיים. מקום שמדובר בתביעה לפי תקנה 202(2) - "תביעות של רשות מקומית לתשלום סכום כסף קצוב ... כארנונה", אין מקום לבחון האם ישנו חוזה או התחייבות מפורשת עם ראייה בכתב. הסכום הינו סכום קצוב, ועיזבון שעובר בקניינו של מנוח לקניינו של יורשו – עובר כמו שהוא. במצב שבו מנוח פלוני חייב אגרות, היטלים או ארנונה – יירש את חוב זה יורשו האלמוני בשלמותו, כאשר החוב נשאר כמבוסס על מיסים אלו (ר' למשל ת.א. (ת"א) 29489/07 עיריית רמת גן נ' עזבון המנוח האיגיני מנסור, החלטה מיום  31.7.07, ותא"ק (ת"א) 11854-04-12 משה מושיאשבילי נ' עירית תל אביב יפו, החלטה מיום 11.6.12). אוסיף כי היגיון זה מתקיים גם אם נאמר כי עילת התביעה אינה חוב הארנונה אלא פסק הדין שניתן בשנת 2004.

2.באשר לבקשת הרשות להתגונן, טוענים המבקשים, באמצעות תצהירו של הנתבע 1, כי מדובר בחוב בין שכר טרחה והוצאות שנפסקו נגד אביהם המנוח, אשר שילם את קרן חוב הארנונה במלואה. לטענתם, רק בסוף שנת 2013, לאחר שלא בוצעה כל פעולה לגביית החוב מצד המשיבה מאז שנת 2004, החלה המשיבה בפעולות בתיק ההוצל"פ, אלא שאז התגלה לה כי המנוח נפטר. המבקשים טוענים שהמשיבה מחייבת אותם לפרוע את החוב מכוח היותם יורשי המנוח, ואולם העיזבון טרם חולק, ועל כן, לטענתם, אין הם אחראיים לחובות העיזבון, כך גם עולה מסעיף 126 לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965. בנוסף מעלים המבקשים טענת התיישנות.

המשיבה טוענת כי העובדה שהוצא צו ירושה מקימה חזקה כי היו נכסים לחלוקה וככל שאלו לא חולקו עדיין, הרי שיש ממה להיפרע. עילת התביעה הינה פסק דין שניתן בשנת 2004 וזה טרם התיישן.

3.בטענות המשיבה יש ממש, לכאורה ישנו פסק דין חלוט נגד העיזבון אשר לא התיישן ונראה כי לעיזבון ישנם נכסים מהם ניתן לפרוע את החוב. עם זאת, נוכח מגמת הפסיקה ליתן רשות להתגונן כאשר קיים "ולו קצה חוט" ומששוכנעתי כי יש מקום לדון בשאלת אחריותם (והיקפה) של המבקשים, אני מקבלת את בקשת הרשות להתגונן אך מוצאת לנכון לעשות שימוש בסמכות הקבוע בתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, וליתנה בכפוף להפקדה של 12,000 ₪ בקופת בית המשפט.

4.לאחר ההפקדה, תוסב התובענה לסדר דין מהיר.

הצדדים יפעלו להסבת כתבי הטענות בהתאם להוראות פרק ט"ז1 לתקנות.

התובעת תמציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו- 214ח בתוך 30 יום מהיום, וכן תפרע את הפרשי האגרה אותם עליה לפרוע על פי דין.